היה מוסד
אתמול,8.9.07, נסגר אחד המוסדות הקולינריים היותר ותיקים בתל אביב. "חיים הרומני". אחרי 31 שנה של אוכל רומני אסלי, נאמרה המילה האחרונה במקום. אמנם עירא כבר כתב על חוויותינו מהשבוע שעבר בבלוג שלו, אבל אני מרגיש מחויב להכניס כמה מילים משלי, מאחר וישבתי שם לא מעט פעמים. וילי, האיש והכרוב המבושל הכי טוב בתל אביב, החליט לסגור. אני יכול להבין אותו. הוא רוצה לחדש. גם יש סיכוי שהאו יפתח מעדניה בראשל"צ. ובכל זאת – זה סופו של עידן באופן מסוים. וזה עצוב. זה היה המקום היחיד שעשה את הכרוב הממולא כמו סבתא שלי, ושיכולתי לשבת בו על צוויקה עם זיתים, ליד הקבב הרומני הנהדר, עם חתיכת לחם אחיד לניגוב שאריות הקבב מהצלחת, ולהרגיש שזה האכול הכי טוב שיש.
למרות שנרשמתי בספר האורחים שלו, אני רוצה כאן לאחל לוילי את כל ההצלחה שבעולם. הוא איש טוב, דבר בהחלט לא נפוץ במחוזותינו, שכל אהבתו היתה בסיפוק לקוחותיו. הוא אפילו הכין לנו ממליגה טרייה ביום שלישי שעבר, כששמע אותנו מדברים על זה, במויחד בשבילינו. וילי הוא איש שמאמין שהדרך היחידה להכיר את לקוחותיו היא דרך היציאה מהמטבח (ולפעמים להכניס את האורחים פנימה למטבח, גם לא מזיק…).
בכל מקרה – "חיים הרומני", האיש והמוסד, נסגר. כבר שמעתי על מסעדה רומנית ביפו וכאלה. אבל אווירה כמו שהיתה לי פה – אני לא מאמין שאמצא בכזו קלות.
בהצלחה, וילי.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.