ביקורת סרט: Traitor
עוד לילה – עוד סרט, עוד דרך להעביר את השעות הערות, שבהן לא הכאבים ולא הבוסים בעבודה מאפשרים לי לישון..
והפעם – משהו קצת אחר – סרט שהוא משהו בין מותחן לסרט אקשן, עם מעט אקטואליה. Traitor מספר על איש הכוחות המיוחדים לשעבר סמיר הורן (דון צ'ידל), שמצטרף לחבורת טרוריסטים מוסלמים, שכל רצונם הוא להוציא לפועל פיגועי ראווה ברחבי ארה"ב. אחריו רודפים אנשי ה-FBI, שמנסים להבין מה גורם לו לעשות את מה שהוא עושה. בינתיים, אנחנו עדים לפסיכולוגיה בגרוש שעומדת מאחורי הטרור האיסלאמי, ולשטיפת המוח שבעזרתה אנשים מוכנים להפוך למתאבדים.
יש עוד כמה התפתחויות בסרט שאני לא רוצה להתעכב עליהם כדי לא להרוס לכם, במקרה ואתם עוד רוצים לבדוק את הפיצ'ר הזה.
יחד עם זאת, כמה מילים טובות על הרעיון שעומד מאחורי הסרט וכמה מילים טובות פחות על יישומו בפועל: הבמאי ג'ף נחמנוף קיבל פה תסריט בהחלט לא רע, ואפילו השחקנים עצמם מביאים עימם יכולת משחק לא רעה בכלל. הרעיון עצמו, שסביבו נדון הסרט, הוא בהחלט רגיש לאוכלוסיה המוסלמית בארה"ב בפרט, ובעולם בכלל. הדרך שבה פועלים הראגונים האיסלאמיים הקיצוניים, הדרך שבה הם מגייסים אנשים צעירים לביצוע של פיגועי תופת, ואפילו ההבסרים לכאן ולשם שיש בקוראן – כל אלה הם דברים מעניינים ועמוקים מעין כמותם. איכשהו – נחמנוף הצליח לחלוף על פני כל אלה עם קלישאות, שכל צופה ישראלי יכול לראות ולא להאמין, במיוחד כשאנחנו כל כך חיים את המציאות הזו, ולא רק דרך מסך הטלוויזיה או הקולנוע.
שני ציטוטים מהקוראן המביעים כביכול את הקונפליקטים שבין שוחרי השלום באיסלאם לבין הג'יהאדיסטים לא מתחילים אפילו לתאר את המציאות הקשה שבה הם חיים. בטח ובטח לא את הרגשת הנאמנות הקרועה שבין המסורת והדת לבין המדינה המערבית בה הם חיים ומתפרנסים. איכשהו, Traitor פשוט מצליח להפוך את כל הרעיונות האלה לפשטניים מדי. אולי זו יומרנות מצדי למצוא איזשהו חוט עלילתי מציאותי בסרט הוליוודי, אבל הקשר למציאות שמנסים לטוות כאן, לא מגרד את ה"אמת", כפי שאנו רואים אותה מכאן.
בקיצור – סרט סוחף למדי, מעניין ואפילו מצליח ליצור אווירה מותחת פה ושם, אבל בתכל'ס, זה סרט שנועד להעביר את הזמן שיש לי בשעות הלילה הקטנות.
ציון של קופי השבת: 7.5.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.