אהבתי לטוקבקים
היום הכריז בית המשפט כי פיטוריו של בחור שהקים ועד עובדים ברשת "קופי בין" אינם חוקיים וכי על החברה להשיבו לעבודה לאלתר.
דבר ראשון – סחתיין לביהמ"ש. כבר הרבה זמן לא ראיתי ולא שמעתי על דברים טובים שקורים שם. אולי בגלל שלא ממש מפרסמים דברים טובים אצלינו. זה פשוט לא נותן מספיק רייטינג. לפני שמישהו משתלח בי על החזרה הנדושה של אשמת התקשורת ובלה בלה בלה, אני רוצה לרגע להתייחס בכל זאת לעניין הטוקבקים. היום הטוקבק הפך להיות מעצב דעת קהל. אין מה לעשות. הפוליטיקאים קוראים אותם, החומר נגיש לכולם, ולכל אחד יש דעה. זו הרי אחת הסיבות שאני כותב כאן מלכתחילה. הבעיה מתחילה כמובן, כשהעדר מתחיל לדבר שטויות. במקרה הזה, אם ישימו קוראיי הנאמנים לב לתגובות, טוקבקיסטים למיניהם ענו תשובה דבילית למדי כמו "שיעשה צבא קודם!!!" ועוד כל מיני קריאות "חכמות" כאלה. לרוב הייתי שם את הדבר הזה בצד, חושב שהמגיב הוא ילדותי ומפגר, ועובר הלאה. לצערי, העניין כאן עמוק יותר. לא משנה אם הבחור עשה צבא או לא (כל אחד מטעמו הוא), בכתבה לא נכתב למה בחור בן 19 עובד בבית קפה כאחראי משמרת. זה גם ממש לא מעניין.
העובדות הן פשוטות – בחור החתים אנשים על הצטרפות להסתדרות, ניסה להתאגד והוא פוטר בגלל זה. מה משנה אם הוא עשה צבא הוא לא? מה לעזאלז אתם יודעים על הבחור? זה שהוא לא עשה צבא הופך אותו לפחות אנושי? לפחות ישראלי?
יותר מזה – האם הבחור הזה עשה משהו שפגע באותם מגיבים אישית בכך שהוא זכה בתביעה הזו? הרי מחר הילדים של אותם מגיבים ייתקלו באותה בעיה בדיוק, של עבודה בפחות משכר מינימום, בעברות של המעסיק של הילדים על החוק, והם יצעקו עד מחרתיים איך ביהמ"ש לא עושה שום דבר…
וכרגיל – השיירה ממשיכה לנסוע. הצביעות המכוערת מראה את פניה. מפריע לי שלאנשים כואב לפרגן לאחרים. מה קרה? מילה טובה הרגה אתכם?
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ישראלים.. משהו מפליא כאן בעיניך?