סיכום תעמולת בחירות 2015
פחות משבוע לפני בחירות 2015, אני חושב שאפשר כבר להתחיל לסכם את מה שרואות עינינו בשלושת החודשים האחרונים, מאז הוכרזו הבחירות ע"י רה"מ בנימין נתניהו. הרבה הרי לא ישתנה פה בשבוע הקרוב, והקמפיינים כבר די מיצו את עצמם. למרות שיש לא מעט מתלבטים (יש הטוענים שכ-20% לפחות עדיין מתלבטים כיצד להצביע), אני לא מאמין שיהיה פה איזה "שובר שוויון" יוצא מגדר הרגיל.
לכן, זו הזדמנות טובה לעבור מפלגה-מפלגה, ולראות מה הן מבטיחות, האם זה מציאותי ואיך נראה הקמפיין שלהן.
המחנה הציוני
הקמפיין של "המחנה הציוני" מורכב למדי. ההתחלה הייתה מצויינת: האיחוד בין הרצוג ללבני. תגידו מה שתרצו על הרוטציה, לדעתי הרעיון היה מצויין. הסיבה: הוא הוסיף ל-2 המפלגות כוח רב. הרבה מעבר למה שהיה להן טרם האיחוד. אבל קשה היה להתעלם מהעובדה, שבחודש וחצי הראשונים, הקמפיין של המפלגה החדשה פשוט לא היה קיים. הם איבדו את הזירה לטובת יאיר לפיד, בנט, הליכוד ואחרים. הרבה שמועות על יחסים רעים בתוך המחנה המאוחד הזה נשמעו מסביב – כולל חוזים מופרכים למנהלי הקמפיין, אי הסכמה באשר להוצאות, אי הבנה והכנה של השטח ועוד. אבל לפני חודש בערך הגיע ראובן אדלר, ועשה קצת סדר בעניינים, ומאז רואים שינוי מאוד מבורך. אדלר הוא אדם מאוד מנוסה בכל מה שקשור לבחירות בישראל, ואת התוצאות רואים באופן ניכר: מצע מעניין, מפורט ומבוסס נתונים מספריים (גם אם ניתן להתווכח עליהם – המצע שלהם הוא עדיין הטוב והבהיר ביותר מבין אלו של כל שאר המפלגות – אולי למעט זה של מרצ). הקמפיין של המחנה הציוני פונה כמעט לכל הקבוצות באוכלוסייה, ועושה זאת באופן ראוי. יש דברים שהייתי עושה אחרת (כמו העובדה שהם לא הופיעו לעימות), אבל בגדול – אדלר יודע שהדבר הכי חשוב כעת הוא "לא לעשות טעויות מיותרות", ואת זה הוא עושה היטב.
המחנה הציוני מקבל גב רחב מהתקשורת המרכזית ומעמותות שמעוניינות בהחלפת השלטון (וגם אינן אומרות זאת באופן מפורש, ברור שאלטרנטיבה לביבי יש רק במחנה הציוני, נכון לרגע זה). אין ספק שזה מסייע.
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
בגדול, כן. הרעיונות שדורשים הוצאות תקציביות הן לא מעל הפופיק, ולכך דאג בעיקר מנואל טרכטנברג, מי שמועמד למשרת שר האוצר בממשלה הבאה (אך לא בטוח שיכהן בתפקיד זה). כמובן שלא הכל יתגשם, אבל אני חושב שחלק נרחב מהדברים בהחלט אפשריים לביצוע, בהינתן הממשלה ה"נכונה".
================================
הליכוד
"הליכוד" בראשות נתניהו עשתה כל שגיאה אפשרית בשלושת החודשים האחרונים. הקמפיין שלהם ירה לכל הכיוונים, ונראה שפגע בעיקר בקהל בוחרים פוטנציאלי. החשש הגדול של ביבי היה, שמערכת הבחירות הזו תעסוק בנושאים כלכליים-חברתיים, ולמרות ניסיונות שלו להסיט את השיח הציבורי לכיוון איראן (ושוב איראן. ושוב. וגם קצת דאע"ש וחמאס לקינוח) – נראה שהוא נחל הצלחה חלקית וזמנית בלבד, אם בכלל. למעשה, נראה שהוא קצת ירה לעצמו ברגל, כשהוא התעקש לנסוע לארה"ב לנאום בפני הקונגרס. נכון, יש לו לא מעט אנשים שיצביעו לליכוד גם אם ישימו חמור בראש הרשימה, אבל לא כולם כאלו, ויש גם לא מעט מצביעים וחברי מרכז, שכבר הודיעו על הסרת תמיכתם מתנועה האנטי-חברתית בעליל. סרטוני הקמפיין האחרונים שהוציא הליכוד – "נבחרת הכדורגל" (שבו נראים השרים הבכירים כמו כדורי רגל בחולצות ספורט מוגוחכות, שאינן מתאימות למידתם..) ו"קבוצת התמיכה" (שבה נתניהו פוגע בכל מגזר העובדים בישראל, פחות או יותר) – לא תרמו דבר לליכוד. ההיפך הוא הנכון. הם סיפקו חומר נפלא לפארודיות שעוד תבואנה. ואחרי כל זה, אין ספק, שהדבר המביך ביותר שיצא תחת ידיו של ראש הממשלה, הוא הסרטון של משה גלאמין במעון רה"מ המתקלף.. זה היה מופע אימים בכיכובה של זוגתו. אז נכון שאני לא סובל את ביבי ומייחל לכשלונו (מה שהוא קורא לו "פוטש" ואני קורא לו "דמוקרטיה"), אבל קשה לומר שהוא עושה את החיים לקשים מדי עבור מתחריו. תוסיפו את זה לעובדה, שהליכוד – שבוע לפני הבחירות! – עדיין לא פרסם מצע כלשהו (בדיוק כמו בבחירות הקודמות, ד"א) – ותקבלו אסון ממשמש ובא.
יש לציין, שהליכוד ובעיקר נתניהו – מקבלים סיוע אדיר של "ישראל היום", המכונה גם הביביתון, שמאחוריו עומד איל ההימורים שלדון אדלסון.
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
כן – כי זה ממש קל: הם לא מבטיחים כלום. מה שהיה, הוא שיהיה.
================================
יש עתיד
"יש עתיד" של יאיר לפיד היא אניגמה. בכנסת האחרונה היא הפתיעה עם 19 מנדטים, אבל למעשה לא עשתה איתם כמעט כלום. היו לה כמה הישגים יחסית מינוריים, אבל קשה לומר ששי פירון ויאיר לפיד השאירו חותם כלשהו במשרדים עליהם הם היו מופקדים (דווקא יעל גרמן עשתה כמה דברים בכיוון הנכון, ונבלמה ע"י הליכוד וישראל ביתינו, שדאגו לאוליגרכים יותר מאשר לעמישראל). ואיכשהו, הקמפיין של לפיד הפך להיות הקמפיין הטוב ביותר בבחירות האלו. הוא לקח את כל הכשלונות המובהקים שלו (כמו העובדה שנתן לבנט את השמים, פחות או יותר) והפך אותם לקורבנות של נתניהו. הדיבורים של לפיד על שקיפות ונגד שחיתות הופכים אותו לקמפיינר הכי מדובר, אם כי ברור שאם בודקים את המציאות מאחורי הסיסמאות שלו – מגלים שלפיד בעצמו פעל רבות נגד אותה שקיפות שהוא מדבר עליה השכם והערב. בעימות שנערך לפני כשבועיים, לפחות לפי דעתי האישית, לפיד יצא כמנצח הגדול בזכות היכרותו הרבה עם התקשורת והאופן שבו הוא התנהל מולה. להערכתי, "יש עתיד" תפתיע בבחירות הללו, למרות שנבירה במספרים שלפיד טוען לנכונותם, תראה מציאות שונה לחלוטין מזו שהוא מציג כלפי הבוחרים הפוטנציאליים שלו.
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
חלקית. לפיד לא הראה עד היום סימנים של מי שעומד בהבטחות שלו בנוגע לשקיפות (והרי ההבטחות העיקריות שלו הן בנושאים של שחיתות ושקיפות). בנוסף, אני לא רואה אף ממשלה שתסכים להמשיך עם הפארסה של מע"מ 0%. מה שכן, שאר ההבטחות בנוגע למערכת הבריאות, לעוני וכו' – נשמעות הגיוניות, ואני לא מאמין שרוב המפלגות תתנגדנה לכך.
================================
הבית היהודי
"הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט התחילה את הבחירות האלה עם סקרים שניבאו לה קרוב ל-20 מנדטים. נכון להיום, הסקרים כבר הרבה פחות מחמיאים, ומראים נטישה המונית, עד כדי היחלשות אפילו מול מצבה הנוכחי (12 מנדטים כיום, 11-12 מנדטים בסקרים האחרונים). המפלגה החלה את מסע הבחירות הזה בצורה מעוררת השתאות, גם אם איני מסכים עם דיעותיה הניציות הקיצוניות והחשוכות. הסרטונים של בנט ביו טיוב היו נפלאים, מושכי קהל צעיר. אבל בנט עשה כמה מהלכים שגויים, פטאליים ממש – שגרמו למפלגה שלו להיראות כמו מפלגת מצורעים. ראשית, הסרטון ההוא שפורסם בנושא נישואים חד-מיניים. זהו סרטון שהציג לעולם מפלגה חשוכה, שמתאימה לכהן בכנסת של ימי הביניים, לא במאה ה-21. אחרי כן הגיעו השריונים של בנט, ובראשם – אלי אוחנה, כמובן. "המזרחי האינטליגנט" של בנט ושקד והדחתו תוך 48 שעות מהירות, הביא לנפילה רצינית בסקרים. גם החיקוי הנפלא והמדוייק שלו ב"ארץ נהדרת" לא הוסיף לו רבות (ואני חושב שהוא אחד הנפגעים הראשונים והקשים ביותר של התכנית הזו. עוד סיבה לאהוב אותה..). אבל "הבית היהודי" הוכיחה גם שהיא לא פונה למרכז החילוני, למרות השיבוצים של איילת שקד וינון מגל. לאחרונה מנסים להוכיח שם שגם הם חברתיים (ואפילו משקרים באופן בוטה, כשהם אומרים שהם המפלגה הכי חברתית בכנסת ובקואליציה), אבל בניגוד ללפיד – הם נכשלים בכך, ובצדק רב. "הבית היהודי" ניזון מטיקט אחד מרכזי – הטיקט המדיני-בטחוני. במהלך השנתיים האחרונות הם הראו נאמנות עזה למתנחלים ולהתנחלויות הקיצוניות ביותר – עד כדי ביטול אוכלוסיות אחרות בישראל. ועתה, זה פוגע בהם והם משלמים את המחיר.
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
אני מאוד מקווה שלא. בינתיים (כמו הליכוד) גם הם לא מבטיחים הרבה, מלבד הבערת המזרח התיכון לצרכים דתיים משיחיים. אין להם שום מצע חברתי שאפשר לדבר עליו ברצינות או בכלל (ולא – בנט לא הוריד את מחירי המזון ב-5%. זה עוד שקר מתועב של המפלגה הזו).
================================
מרצ
"מרצ" בראשות זהבה גלאון החלה את מערכת הבחירות עם סקרים מאוד אופטימיים, שדיברו על 8-10 מנדטים. המספרים האלו נראו מאוד ריאליים בזמנו. אבל אז הגיע האיחוד של לבני והרצוג, ומרצ נחתה למציאות עגומה של 4-6 מנדטים, עד כדי סכנת היעלמות מהכנסת הבאה. באופן אישי, אני מאוד מקווה שמרצ לא תינזק, ושמס' המנדטים הנוכחי (6) לא יירד. מרצ היא מפלגת השמאל האמיתי היחידה בישראל כיום, והיא פועלת רבות למען האוכלוסיות החלשות – למרות שאלו אינן מעריכות זאת ואינן נותנות לה את קולן (שהולך באופן מסותי לליכוד ולעבודה בעיקר). גם הקמפיין של יאיר לפיד נוגס בבוחרי התנועה. ייאמר לזכות מרצ, שהמצע שלה היה בין הראשונים, והוא מפורט לפחות כמו זה של "מחנה הציוני", כולל נתונים, הסברים מהיכן יגיע הכסף ועוד. וזה ממש לא מובן מאליו, בעיקר כששאר המפלגות מתעלמות באופן מופגן ממצעים מהסוג הזה. הבעיה העיקרית של מרצ היא בקמפיין עצמו. למרות אהדתי הרבה למפלגה, הקמפיין של מרצ לא מתרומם. סרטוני התעמולה ישנוניים, אינם חדים מספיק, ואינם פונים לקהל רחב מספיק. אני עוד מקווה שיחול שינוי בשבוע הקרוב, שיעביר לכיוונם מנדטים נוספים – כי למרות שאני רוצה לראות את נתניהו נעלם מהמפה הפוליטית, לא הייתי רוצה שזה יקרה רק בגלל התחזקות של "המחנה הציוני". הקיום של מרצ חשוב לי מאוד (וזאת על אף שאיני רואה עין בעין בדיוק עם משנתם המדינית).
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
אפשר לקוות – בהנחה שהם אכן יהיו בממשלה (וזה ממש לא מובן מאליו). המצע שלהם מבוסס על נתונים ומגובה ע"י פרופ' ירון זליכה. שווה לקרוא אותו. הוא הגיוני, מתון וחברתי מאוד.
================================
כולנו
"כולנו" בראשות כחלון, למרות שיש מי שכבר מכתיר אותה כ"מכתירת המלכים" של בחירות 2015, היא לא פחות מבעיה אלקטורלית. כחלון הוא ליכודניק בנשמה, איש ימין, שעוד לא החליט מה הוא רוצה להיות. הוא רץ על טיקט חברתי-כלכלי בלבד, אבל שם את יואב גלנט (שקשה לראות מישהו אנטי חברתי יותר ממנו) כמספר 2 שלו. אז ברור שכחלון רוצה להיות שר אוצר – זה מה שהוא מצהיר עליו יומם וליל, אבל ניכר שהוא עוד לא לגמרי מבין את הפוליטיקה הישראלית. הקמפיין של כחלון, למרות ההבטחה, לא ממש מצליח. הוא חוזר ומספר על רצונו להיות בגין 2, אבל הוא מסרב לדבר על נושאים מורכבים, כגון מונופול הגז (הוא מקורב ל-2 מהטייקונים שמחזיקים באחוזים ניכרים במונופול זה – יצחק תשובה וקובי מימון) או נושאים מדיניים. הסיסמא שהוא חוזר עליה שוב ושוב היא "פירוק מונופולים", אבל למעשה אין לו שום מצע מפורט מעבר לכך. יתרה מכך, נראה שהרשימה שלו, שהורכבה חיש מהר בגלל בחירות שהוא לא היה מוכן להן, היא שעטנז של אנשים שאין ביניהם שום דבר משותף (רחל עזריה ומייקל אורן? יואב גלנט ורוני אלאלוף? מה הקשר ביניהם?). סרטוני התעמולה שלו לא רעים, הוא יורה לכל הכיוונים ובעיקר לכיוון ביבי ולפיד, אבל חסר בהם תוכן אמיתי. חסר בהם עומק. זו גם הסיבה, שאני מאמין שהוא לא יזכה ל-10 המנדטים שהוא חולם עליהם (לאחרונה הוא אפילו מדבר על 15. זה מספר מופרך..).
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
חלקית בלבד. כחלון אמנם רץ על הטיקט החברתי, אבל המצע שלו מאוד עמום. הוא דורש את האוצר ואת מנהל מקרקעי ישראל, ומזכיר גם שבירת מונופולים כפי שהוא עשה בסלולר, אבל שבירת מונופולים או דואופולים (כמו במקרה של הבנקים) אינה דומה למה שנעשה בזמנו בסלולר. כך שצריך לקחת זאת בחשבון.
================================
ש"ס
"ש"ס" בראשות אריה דרעי היא המפלגה הכי צינית בבחירות 2015. דרעי החליט ללכת על קמפיין גזעני במסווה חברתי. מאז שאלי ישי עזב, ומאז פטירתו של הרבובדיה, דרעי וש"ס לא מתרוממים. בימים אלו מדברים על 6-7 מנדטים לכל היותר, ויש כאלו שאפילו רומזים על 4-5. מתוך פאניקה, דרעי יצא למסע לסחיפת מה שהוא מכנה "השקופים". האיש שמקדש עוני ובורות, שמנציח אותם בשביל שיישאר לו קהל בוחרים תמידי, יצא למעשה למסע של "להיות או לחדול" מבחינתו. כל הקמפיין שלו מבוסס על שני נושאים: "אני אקח מהעשירים ואתן לעניים", "אם אתה מזרחי – רק ש"ס תדאג לך". ניסיון העבר מגלה שדרעי וש"ס לא דואגים – לא לאלה ולא לאלה – אבל יש כבר לא מעט אנשים שנתפסו בחכה של דרעי, חלקם רואים עצמם כאינטלקטואלים ואפילו פמיניסטיות (פמיניסטיות במפלגה שמדירה נשים?? כן. מתברר שכן). בשבוע האחרון (וגם בזה הקרוב, אם אני מנחש קרוב), הקמפיין הגזעני של ש"ס רק יתרחב ויהפוך לקיצוני יותר. כולי תקווה שזה יתפוצץ להם בפנים.
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
חד משמעית – לא. דרעי מדבר על מס עשירים. אלא שאותם עשירים הם החברים שלו, וסיוע ל"שקופים" שהוא מדבר עליהם, רק תגרע ממנו קהל מצביעים פוטנציאלי בבחירות הבאות. בקיצור – תשכחו מזה. ש"ס נמצאת בכנסת ישראל מאז 1986, ומאז לא עשתה דבר וחצי בבר למען העניים. כל מה שהמפלגה עשתה, היה הנצחה של בורות ועוני.
================================
יחד – העם איתנו
"יחד – העם איתנו" של אלי ישי, צריכה להיות החשש של כל מי שחופש הביטוי ומדינת ישראל חשובים לו, ובעיקר לכל מי שחושש שהפרלמנט שלנו יהפוך לקרקס חשוך. אלי ישי התפצל מש"ס לפני ג-3 חודשים, כשהחלה מערכת הבחירות הנוכחית, לאחר הפיצוץ בינו לבין דרעי. מאז, ישי החליט לצרף אליו את "עוצמה לישראל" של ברוך מרזל והמטורפים שלו (מרזל הוא כעת מס' 4 ברשימה, מה שאומר שאם "יחד" תעבור את אחוז החסימה, מרזל בוודאות יהיה בכנסת הבאה..). ב"יחד" יש רק יתרון אחד – היא נוגסת לליכוד, לש"ס ולבית היהודי מנדטים. אבל זה באמת היתרון היחיד שלה. הקמפיין שלה, בעיקר בגלל בעיות מימון, הוא אולי קמפיין הבחירות המגוחך ביותר (מי שלא ראה את סרטון השוקולד של יוני שטבון, שצולם בטלפון נייד – זה הזמן. עכשיו!).
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
כמו ש"ס – לא הייתי בונה על זה. הדבר היחיד שתראו מהמפלגה הזו – זה קרקס בכנסת הבאה. והרבה קרקס. הם הרב בא-גד (למי שזוכר) של הכנסת הבאה. הם באים בכדי להבעיר את השטח. זה המצע היחיד שלהם.
================================
ישראל ביתינו
"ישראל ביתינו" בראשות אביגדור ליברמן היא כבר מפלגה ותיקה למדי, שקיימת בכנסת ישראל מאז 1999, ולמעשה חברה בכל הממשלות מאז ממשלת שרון (2001). רבות נאמר וסופר על ליברמן, ובעיקר בפן העברייני של עיסוקיו, וחברותו עם אוליגרכים רבים ממדינות ברה"מ לשעבר. היו מי שטענו, שאביגדור ליברמן הפך לפרגמטי יותר בחודשים האחרונים, כלומר ויתר על משנתו האולטרה-ימנית לטובת משנה מדינית מרכזית יותר. היו שהרחיקו לכת וטענו שהוא אפילו הפך לשמאלן מתון. בתחילת מערכת הבחירות הזו, נראה היה שהוא בורח לכיוון הזה, בעיקר מפאת האישומים הפליליים הרבים שנחתו על מפלגתו (מי אמר פאינה קירשנבאום ולא קיבל?). אלא שבחודש האחרון, ליברמן החליט כנראה שהכיוון הזה אינו מביא לו בוחרים מהמרכז כפי שהוא קיווה – והוא שבר לימין המוכר שלו. המצע הנוכחי שלו (אם אפשר לקרוא לו כך) כולל עונש מוות למחבלים, ובעיקר דרישה להצהרת נאמנות חתומה מכל נערה ונערה בני 16 ומעלה, בתמורה לזכויות אזרח מלאות (כולל זכות הבחירה וההיבחרות לכנסת..). הסיסמא שנבחרה עבורו, "תכל'ס ליברמן", והאנשים שהוא בחר לרשימתו (פריימריז? אצל ליברמן?! הצחקתם אותי..) – כמו שרון גל, סופה לנדבר ואחרים – מצביעים על הכיוון הוולגרי והפשיסטי שהמפלגה שלו הולכת אליו. זו אינה הפתעה גדולה, ובכל זאת – ליברמן מצליח אפילו להקצין עם השנים, גם כשנדמה שזה בלתי אפשרי. בינתיים, הפרשה הפלילית הנוכחית נוגסת במנדטים שלו באופן אנוש (אם כי הוא אישית עדיין לא נפגע מכך), ונראה שהאיש שניסה להחליש את המפלגות הערביות, ייפול בקרוב בעצמו עד לכדי 5-6 מנדטים. הוא כנראה לא ייעלם לחלוטין, אבל תמיד אפשר לקוות. לצערי, ואני אומר זאת בשיא הרצינות, אם ליברמן ייעלם מהמפה הפוליטית, אורלי לוי-אבוקסיס (מס' 2 ברשימה) תיעלם איתו. היא ח"כית חברתית מעולה (ועלה תאנה מוצלח במיוחד), ועל כך חבל. יחד עם זאת, אם זה המחיר שעלינו לשלם על היעלמותו – אז שכך יהיה.
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
אין מצב. ליברמן פרסם בימים האחרונים את הרשימה הארוכה של התנאים שלו לכניסה לממשלה הבאה. 2 שאלות צריכות להישאל בקשר לרשימה הזו: הראשונה, והחשובה יותר – מאיפה הכסף? ליברמן לא כותב על כך מילה. בהנחה שהוא וחברי מפלגתו (הוותיקים. אלה שנותרו) לא יחזירו את כספי השוחד, אני לא רואה מאיפה יגיע המימון לכל הדברים שהוא רוצה. השאלה השנייה היא – למה עכשיו? ליברמן, כאמור, הוא חבר ממשלה ברציפות מאז 2001. רוב הדברים שהוא מדבר עליהם, מהווים בעיות ב-6 השנים האחרונות לפחות (ולרוב יותר מכך). איפה הוא היה עד עכשיו? בקיצור – עוד פופוליזם, סיסמאות ופאשיזם. לא בדיוק מתכון מנצח..
================================
הרשימה המשותפת
הרשימה הערבית המשותפת בראשות איימן עודה (הכוללת את המפלגות בל"ד, רע"מ-תע"ל וחד"ש) הולכת כנראה להיות המפלגה השלישית בגודלה בכנסת הבאה, אחרי המחנה הציוני והליכוד (בשאיפה בסדר זה). אף על פי שעודה מנסה להראות פן חברתי וייצוג לכלל האוכלוסייה (לא רק הערבית), נראה שבימים האחרונים היא עושה טעויות רבות, בעיקר בגלל מפלגת בל"ד (בה חברה חנין זועבי המאוסה), המייצגת את הפלג האיסלמי הקיצוני בקרב ערביי ישראל. הקמפיין שלה מעניין, ואני מאמין שהפעם אכן יגדל כוחן המשותף של 3 המפלגות (שכבר הודיעו שהן תתפצלנה לאחר הבחירות) – אבל קשה להתחמק מהעובדה, שהרשימה יורה לעצמה ברגל, כשהיא מכריזה על חוסר רצונה לשתף פעולה עם השמאל המתון (הציוני) בישראל. בימים האחרונים, הרשימה סירבה לחתום על הסכם עודפים עם מרצ, מה שעלול לגרום לגוש השמאל לאבד מנדט או שניים, שיהיו קריטיים לצורך החלפת שלטון הימין בראשות נתניהו. הצפי למפלגה הגדולה כרגע הוא 12-13 מנדטים (יותר מ-11 שיש ל-3 המפלגות כיום), ועוד נראה כיצד המהלכים האחרונים ישפיעו על כוחה.
האם מה שהם מבטיחים ריאלי?
מאחר ואני מתקשה להאמין שמישהו מהם יישב בקואליציה הבאה, אני לא רואה כיצד משהו מההבטחות שלהם יקויים ברצינות. הם אולי יפעלו קצת מהספסלים האחוריים של האופוזיציה, אבל חברי הכנסת הערבים מעולם לא מדדו את עצמם ברמת העשייה שלהם למען ציבור הבוחרים שלהם (לפחות על פי התוצאות בפועל). היחיד שאפשר לומר עליו, שעשה משוה לטובת הסביבה והחברה, היה דב חנין (שבימים אלו של הקמפיין הוא הוחבא טוב-טוב מעין המצלמה..). בקיצור – גם אצלם, מה שהיה הוא בדיוק מה שיהיה.
================================
בינתיים – כתמיד – הצעתי לכם היא זו: הקשיבו לדברי המועמדים ושיפטו בעצמיכם. היו מעורבים. הפעילו את הראש, העיניים והאוזניים. כי ההחלטה שלכם היא זו שתקבע כיצד תיראה המדינה הזו בשנים הקרובות. וללא מעורבות פעילה של האזרח – כל הדרישה הזו לשקיפות היא חסרת טעם. הדרך הטובה ביותר, מלבד קריאת חדשות והבנת רשת האינטרסים (סקרנות בריאה וספקנות חשובות גם הן), היא כניסה לאתר "כנסת פתוחה", ובחינת המועמדים שלכם לכנסת.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
שתי הערות:
1. הסיבה לקיצוניות של הרשימה המאוחדת, היא זכות הוטו שהוענקה לכל אחת מהחברות על כל מהלך. למעשה, היה רוב בתוך המפלגה להסכם העודפים עם מרצ, שנפל בגלל זכות הוטו שהוענקה לבל"ד.
זו אחת הסיבות שאני מסתכל על הרשימה המשותפת, ורואה גופה פוליטית. אם הרשימה לא תתפרק, זכות הווטו של כל מפלגה, תביא לשיתוק מוחלט של הפעילות. אני לא אתפלא אם יהיה פיצול ברשימה לאחר הבחירות.
2. לדבר על הבית היהודי כהולכת על טיקט ביטחוני, נובע מחוסר הבנה יסודי: הטיקט שלהם הוא לא בטחוני, אלא דתי \ אידאולוגי. הם מדברים על היתרונות הבטחוניים, אבל בגדול הם השאירו את זה לישראל ביתנו \ הליכוד. למשל, קמפיין הלא מתנצלים, לא קשור לביטחון. הוא קשור לגאווה על הקשר לאדמה. אני לא חושב שאפילו התומכים הגדולים ביותר שלהם, תופסים את ההתנחלויות כנושא בטחוני.
@גורו יאיא –
1. לגבי הרשימה המשותפת – אני מודע לזה, ואתה צודק. ושוב – מה שליברמן אילץ אותם לעשות, גרם להם להקצין בלית ברירה. עוד סיבה שאני לא סובל את ליברמן. מצד שני, גם הווטו של בל"ד לא מצדיק התנהגות של עודה בעצמו (וגם של דובר התנועה) ביומיים האחרונים.
2. לגבי הבית היהודי – אני מניח שגם כאן אתה צודק. אבל השיח שהם מעודדים הוא שיח בטחוני-משיחי. גם אם מדובר במשוה דתי-אידיאולוגי, קשה להתכחש לעובדה שהרבה מעבר לזה אין להם מה לומר. הרי בכל מה שקשור לחברה/דת/כלכלה אין להם שום אג'נדה, מצע או הישגים של ממש. גם הניסיון הפתטי שלהם להיראות כאילו הם המפלגה הכי חברתית בקואליציה האחרונה (כשיש נתונים אובייקטיביים שמראים את ההיפך הגמור), מראה על ייאוש בכל תחום שאינו בטחוני-משיחי.
שחכתי לסמן מעקב אחרי תגובות, אז סימנתי, ועכשיו יש לך תגובה מיותרת. סליחה.