על תכנית הטבת המע"מ של לפיד
השבוע עשה יאיר לפיד, שר האוצר, מעשה אמיץ. חדש. נועז.
אני כותב את הדברים האלה לא בקלות רבה, מפני שאני לא מעריץ גדול שלו, בלשון המעטה. אם יש משהו שהוא הוכיח בשנה האחרונה, זה שהוא פופוליסט, אדם שחצן, שזורק סיסמאות לאוויר ללא כיסוי, למעשה, רוב הדברים שהוא עשה בשנה האחרונה, היו רעים עבור רוב האוכלוסייה בישראל, ובעיקר עבור מעמד הביניים – כלומר אלו שנתנו לו את קולם. גם המפלגה שלו, שקיבלה 19 מנדטים ולא מעט כוח, הוכיחה שהיא בעיקר שם בשביל הכותרות (רפורמות בחינוך? בבריאות? בחוק הגיוס? – בעיקר בדיחה שכולה על חשבונינו).
אפילו נושא הדיור, שעליו הוא דיבר בהתחלה כמו טירון שלא מבין דבר בכלכלה, נשמע ממש מביך מפיו. מיד ביומו הראשון במשרד האוצר, הוא הקים איזה קבינט דיור, ו"דרש" שיביאו לו 150 אלף דירות, יש מאין, ועוד תוך חצי שנה(!). לא יותר. נשמע הזוי? בהחלט!
אבל כשכל זה נאמר, הרעיון של השבוע הוא שונה. והוא שונה מכמה סיבות:
ראשית, כאמור – הרעיון הזה אמיץ. הוא הולך נגד כל הכלכלנים, פקידי האוצר, בנק ישראל וכו'. יש שיטענו, שדווקא בגלל זה, הרעיון הזה הוא טיפשי. אני חולק על דעתם המלומדת של עמיתיי.
בואו נשאל תחילה שאלה יחסית פשוטה:
נושא הדיור עומד על הפרק כבר לפחות 5-6 שנים. בזמן הזה, בניכוי האינפלציה, מחירי הדיור קפצו בלא פחות מ-42%. אם נלך עשור אחורה, נראה שמחירי הדירות כמעט הכפילו את עצמם.
בזמן הזה, קמה ממשלה, שכיהנה במשך כ-4 שנים (כהונה מלאה), לאחריה קמה ממשלה חדשה. בזמן הזה התחלף נגיד בבנק ישראל (שבעצמו כיהן כ-8 שנים בתפקיד). התחלפו פקידים ומנהלים באוצר. התחלף אפילו שר אוצר, שמכהן כבר שנה בתפקידו. הוקמו ועדות מפה ועד הודעה חדשה.
מה השתנה בינתיים? כלום. כיצד כל אלו השפיעו על מחירי הדירות? באופן הפוך מהרצוי והצפוי. רעיונות הועלו ונפלו – כל אחד מסיבות, שאני בטוח שהיו מוצדקים לחלוטין. אבל בשורה התחתונה, המדינה נכשלה. וכשאני כותב "המדינה", אני מתכוון לכל הגורמים שציינתי לעיל. המחירים ממשיכים לעלות.
לפיד ישב בדיונים האלה בשנה האחרונה. למעשה הוא אפילו הוביל אותם. כלומר ניתן להניח בוודאות די גבוהה, שיש לו מושג כלשהו, במה שקורה בדיונים הללו.
והנה בא האיש, ואומר: די. מספיק. אני יושב כאן כבר שנה, ואנחנו טוחנים מים. הבטחתי לעשות משהו? אז הנה – אני עושה. אני יודע שאני אחטוף מכל הכיוונים, אבל לפחות אני עושה. מה אתם עשיתם ב-5-6 השנים האחרונות? איך אתם פתרתם את הבועה הזו, שנוצרה במשמרת שלכם?
ועל זה – אני באמת מעריך אותו. הוא מוכן להמר על עתידו הפוליטי, בשביל לנסות להצליח איפה שכל קודמיו המברברים נכשלו (כן שטייניץ – אני מתכוון אליך. לא האמנתי ששמעתי אותך מדבר השבוע על "מה אתה היית עושה לו היית שר אוצר". אתה היית שר אוצר! ונכשלת! כולל גירעון מטורף של כמעט 40 מיליארד שקל!).
עכשיו השאלה היא רק איך ומתי (אם בכלל) החוק הזה ייושם. וזו השאלה הגדולה באמת, שאלה שעלולה להפוך את לפיד לגיבור מעמד הביניים או לברווז צולע – אבל ככל הנראה שום דבר באמצע. זו גם הסיבה, שאני לא מאמין שלפיד אכן זרק כותרת לאוויר ללא כיסוי השבוע. אם הוא עשה את זה ורק את זה, אין לו שום עתיד בפוליטיקה הישראלית. עדיף שיחזור כבר עתה לטלפרומפטר.
=============================
סיבה שנייה – לפיד אומר בצורה גלויה: יש אוכלוסיות שתורמות למדינה, ויש כאלו שלא (ויסלחו לי כל החרדים שחושבים שהם נהרגים באוהלה של תורה. הם לא. וגם ערביי ישראל יכולים לשרת היום בשירות לאומי בעריהם ובכפריהם. בהחלט יש לזה דרישה): אלו שנותנים 3 שנים למדינה + שנות מילואים רבות (בין אם הם רוצים בכך או לא), שעובדים ומשלמים מיסים – בואו ניתן להם קצת יותר. אני רוצה להיטיב איתם. אז כן – יש שיאמרו (ובצדק מסוים) שיש פה אפליה, והיא אפילו לא סמויה – אלא אפליה גלויה לחלוטין – בין אוכלוסיות שונות. גם לי ברור שהיא קיימת, ואני חושב שכאן גם טמונים כל מיני "חורים" שיש לתקן בהצעת החוק של לפיד.
אני חושב, למשל, שמשפחות חד-הוריות, להט"בים ועוד – שתורמים בדיוק באותו אופן, לא צריכים להיות מחוץ לרשימת הזכאים בחוק החדש. אני גם חושב שאלו שצה"ל שחרר מיוזמתו – ואני לא מדבר מטעמי מצפון, אלא כאלה שיש להם בעיות בריאותיות אמיתיות, ולא נמצא להם פתרון בשירות לאומי – צריכים גם הם לקבל את ההטבה (תתפלאו, אבל יש די הרבה כאלה: למשל חולי סכרת או אנשים המוגדרים כתת-משקל, שהצבא שחרר אותם, עוד בשנים שבהן שירות לאומי לא היה קיים, לא איפשר להם להתנדב – ולא ברור לי למה). זו לא אשמתם שצה"ל בחר להוציא אותם ממצבת החיילים שלו משיקוליו. אוכלוסיות נוספות שלא הובן לי למה הן נשארו בתחילה מחוץ לפריים, היו רווקים וזוגות ללא ילדים (ומה אם הם לא יכולים להביא ילדים לעולם? מדוע הם אשמים?).
אבל בשורה התחתונה, השאלה היא – האם האפליה היא בכל זאת מידתית? יש שיאמרו, שהצעת החוק היא גזענית נטו. משה גורלי מ"כלכליסט" כותב על זה טור מעניין, שאני מציע לכולכם לקרוא אותו. בגדול, אני מסכים עם גורלי. אולי יש אפליה, אבל היא מידתית. ואני חושב שאין סיבה שבג"ץ לא יקבל את ההצעה.
למעשה, אפליה כזו כבר קיימת היום, ברשות ובסמכות.
עובדה: מענקים ניתנים לחיילים משוחררים ולא לאוכלוסיות אחרות. הטבות בשכר הלימוד ובסיוע בעת הלימודים, ניתנים לחיילים משוחררים – ולא לאוכלוסיות אחרות. מדוע הטבה במע"מ או מס הכנסה לא, ומענקים אחרים כן? לנשים חד-הוריות ניתנות הטבות בדמות נקודות זיכוי במס. האם זה לא בסדר? האם יהיה מי שיקום ויגיד – למה הן כן ואני לא?
בשבוע האחרון קראתי גם טרוניה מצד כמה פרשנים (שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, למשל), על כך שבכלל קושרים את ההטבה הזו של המס בשירות בצבא. אלו טענו, שעדיף היה לו היו משולמות משכורות טובות יותר לחיילים, במקום להיטיב איתם כמה שנים אחרי השירות. גם אם הם צודקים באשר לשכר החיילים (ואני מאמין שהם אכן צודקים – המשכורות בצבא מעליבות. זה כוח עבודה זול, שמנוצל בצורה הרעה ביותר) – מה הקשר? האם אם חד-הורית, ששירתה בצבא, תקבל רק נקודת זיכוי במס או הטבה בשכר הלימוד? ברור שלא! היא תקבל את שתי ההטבות, ובצדק רב!
בכל מקרה – לקראת סוף השבוע לפיד כבר הודיע שהוא מכניס אוכלוסיות נוספות להצעת החוק שלו: רווקים בני 35 ומעלה, זוגות שהם גם ללא ילדים וכו'. זו התחלה טובה.
=============================
סיבה שלישית, היא האומץ לגעת באחד תפוחי האדמה הכי לוהטים בכלכלה הישראלית: מע"מ דיפרנציאלי (כלומר: מע"מ בשיעורים שונים על מוצרים מסוגים שונים). רוב הכלכלנים, בנק ישראל, רשות המיסים ופקידי האוצר מתנגדים לתועבה הזו. מבחינתם – לא יקום ולא יהיה. למה? כי זה יפתח פתח בעתיד לשינויים נוספים והטבות לא מתוכננות, וקיים גם החשש מפני זיופים, השתמטות ממס וכו' (לדעתי חשש זה הוא מוצדק חלקית בלבד: האם יצרני מוצרי חלב, מצליחים להכניס את מוצריהם תחת הגדרת "פירות וירקות" כדי לזכות בפטור ממע"מ..? עובדה שלא. מצד שני, הגיע הזמן שהרשות תעשה יותר בכדי לגבות את המיסים שהיא לא גובה, להלן מה שמכונה "הכלכלה השחורה"). אבל בעיקר – זה יוציא את השליטה מידיהם של פקידי האוצר.
אז כן – מע"מ דיפרנציאלי הוא "חיה" מורכבת. הוא דורש מעקב, פיקוח וכו'. האם הוא בלתי אפשרי? שטויות.
רוב מדינות המערב המפותחות ביותר (כולל בריטניה וכל מדינות סקנדינביה, ד"א), מנהיגות מע"מ דיפרנציאלי, והפלא ופלא – זה עובד. ואפילו עובד טוב. על רוב המוצרים הבסיסיים – כולל עיתונים יומיים, ספרים, מוצרי מזון בסיסיים – ולא רק ירקות ופירות כנהוג אצלינו – כל אלו נמכרים ללא מע"מ, או עם מע"מ מופחת באופן דרסטי.
למעשה, אפילו בישראל – דירות מיד שנייה אינן נמכרות עם מע"מ – בדיוק כמו מכוניות משומשות (דוגמא יפה שנתן סבר פלוצקר במוסף "ממון" בסו"ש האחרון). אז למה לא דירות חדשות? כמה מורכב זה כבר יכול להיות?
=============================
הטענה המרכזית של המתנגדים היא, מעבר לנושא של המע"מ הדיפרנציאלי (שבינינו – הבעיה העיקרית שלהם – כאמור – היא החשש שלהם מאיבוד שליטה על קביעת המדיניות הפיסקלית בישראל), היא שההצעה של לפיד תעלה את מחירי הדיור, ולא תוריד אותם. ואם אכן היה מדובר בצעד יחיד – הם היו צודקים.
אבל לפי מיטב הבנתי (ואני חושב שאי-הבנת הקריאה היא עדיין לא תכונה שאני לוקה בה) – זו לא כוונתו של לפיד. הטבת המס לבדה, שנוגעת אך ורק לצד הביקוש, היא בהחלט אינה מספקת. העלאת הביקוש ללא הגדלת ההיצע (כלומר בניית עשרות אלפי דירות חדשות), היא אכן טעות קולוסלית.
אבל איפה נכתב שכך זה יתבצע? לפיד אומר תחת כל עץ רענן, שזה רק צד אחד שהוא מטפל בו בתוך כלל צעדים ופתרונות הוליסטיים, וטוב שכך. ברור שנדרשים צעדים נוספים בצד ההיצע, אבל נראה שלפחות צעדים ראשונים מתחילים להינקט – וזה כבר משהו.
צריך לומר את זה בצורה ברורה: בענף הדיור לא ניתן לבצע מהפיכות ביום אחד – ואת זה כבר הבנו (ומי שלא מבין – צר לי, אבל זה המצב. לא תהיינה פה 150 אלף דירות חדשות מחר בבוקר). אבל גם תהליכים ארוכי טווח – צריך להתחיל בנקודה כלשהי! ושוב – מה עשו אותם פקידים/נגידים ב-5-6 השנים האחרונות? האם ההיצע של דירות גדל כפי שהובטח? הם ניתנו מענקים כלשהם לזוגות צעירים, כך שמחירי הדירות יירדו? והכי חשוב: האם המחירים אכן ירדו? התשובה לכל אלו היא: לא. חד משמעית לא.
ועוד נקודה למחשבה: אני מאמין, שלצד ההורדה במחירי הדירות החדשות, לבעלי דירות יד שנייה שרוצים למכור, לא תהיה ברירה אלא להוריד את המחירים גם בצד שלהם. אז כן – זה ייקח זמן. אל תצפו לזה מחר בבוקר. But finally – things are getting done.
=============================
הכלכלן הראשי של משרד האוצר, ד"ר מיכאל שראל, כתב השבוע מכתב התפטרות שאותו הוא פרסם בפומבי, למען יראו וייראו. וליתר דיוק – בכדי לברוח מאחריות. יחי נביא הזעם החדש.
אבל המכתב שלו – גם אם יש בו כמה נקודות מעוררות מחשבה – הוא מביך. אני מצטער שלא מצאתי מילה טובה יותר, אבל הוא פשוט מביך.
הנה כמה מהטענות שלו, שבעיניי הן מופרכות ואף סותרות את עצמן:
1. הוא טוען שלהתפטר (או להכריז על התפטרות) בכל פעם שלא מסכימים על מדיניות כלשהי עם שר האוצר – זו טעות שעלולה להביא לחוסר אמון במערכת הכלכלית. ומה עושה ד"ר שראל? מתפטר.
2. הוא טוען ששרי האוצר באים והולכים, ומשנים מדיניות כלכלית כל הזמן. מצד שני, הוא טוען שלא ניתן (או לפחות קשה מאוד) לשנות מדיניות של הטבות מס (הוא נותן כדוגמא את ביטול המע"מ שניתן עוד בשנות ה-80 לאילת, לתיירים, ולפירות וירקות). אז איזה מן השניים נכון? מצד אחד משתנה המדיניות, מצד שני אי אפשר לשנות מדיניות… יופי, נחמה.
יתרה מכך, האם אין זה נכון שגם פקידי האוצר "באים והולכים" ומשנים מדיניות כלכלית? ומה רע בלשנות מדיניות כלכלית, אם יודעים שהקודמת לא עובדת? ד"ר שראל 'שכח' גם לציין, שאותם פקידים ש"באים והולכים", לרוב הולכים לעבוד אצל אותם טייקונים, שמפניהם הם אמורים לשמור על הנכסים הציבוריים. וזה בהחלט לא תורם ל"אמון" במערכת הכלכלית הציבורית (ע"ע ניר גלעד, שמכר את בז"ן למשפחת עופר במחירי חיסול, ושנתיים אחר כך מונה למנכ"ל החברה לישראל שבשליטתם. וזו באמת רק דוגמא אחת מני רבות).
3. הטענה האחרונה של ד"ר שראל שאני אתייחס אליה, וזו גם הטענה הכי מגוחכת בעיניי, היא שלא התקיים דיון ציבורי בעניין, בניגוד לספר התקציב מדי שנה, שבו דנים באופן פתוח וגלוי.
וכאן יש לי שאלה לד"ר שראל: האם אתה מתכוון במקרה לאותם פרטים על תקציבים והעברות כספים עלומות, שוועדת הכספים נאלצה לדרוש מכם שוב ושוב במהלך השנה האחרונה (וגם לפני כן), ללא מענה מצידכם, תוך זלזול בוטה במחוקקים הנבחרים? תשאלו את הח"כית סתיו שפיר וחברי הוועדה האחרים. הם יספרו לכם בחדווה עד כמה "דיון ציבורי" ו"שקיפות" יש באוצר. שטויות.
הנה האמת: ד"ר שראל פשוט חושש לאבד את השליטה שלו.
כמה עוד צריך לקרות בכדי שיבינו שם, ששלטון הפקידים הוא דבר רע? טוב שיש גם טכנוקרטים – אבל את המדיניות הממשלה צריכה לקבוע – לא ד"ר שראל, עם כל הכבוד למקצועיותו הרבה (שאיני מטיל בה דופי). בדיוק כמו שהצבא אמור לבצע את מדיניות הממשלה, כך גם נערי האוצר. אני לא אומר שפקידי האוצר לא צריכים להתריע, אבל גם לזה צריך להיות גבול. אם שר האוצר מחליט על מדיניות כלשהי, פקידי האוצר צריכים לסייע לו לממש אותה, ולא להיפך: שר האוצר לא יכול להיות בובה של פקידיו.
=============================
אז מי צודק?
האם לפיד נקט בצעד מהיר מדי? האם באמת ההצעה שלו היא הטובה ביותר?
האמת? אין לי מושג. אבל לצערינו, אלו שהיו אמורים לפתור את המשבר נכשלו כישלון חרוץ. שוב ושוב. ועכשיו הם צועקים. אולי הגיע הזמן לנסות משהו חדש, נועז, שונה.
כבר עתה ברור, שהרעיון של המענקים עד גובה של 100 אלף ש"ח, שניתנו במזומן לזוגות צעירים (וכרגע מציעים באוצר לחדשם) – אינו הפיתרון. כשזה נוסה (וזה אכן נוסה, לכל מי ששכח), הקבלנים העלו את מחירי הדירות בגובה המענק בדיוק, ולקחו אותו לכיסם, מה שהותיר את הזכאים ללא שום הטבה. ההצעה החדשה של לפיד, כשהיא תושלם, תוכל להיות מפוקחת בצורה טובה יותר, מאשר מענק במזומן. היא אכן תדרוש פיקוח (בניגוד לאותו מזומן, שהממשלה זרקה על הזכאים וברחה מאחריות, מה שבהחלט העלה את מחירי הדיור בדיעבד) וידרוש משאבים נוספים מרשות המיסים, אבל לפחות זה יהיה אפשרי.
שלא תבינו לא נכון – בהצעה של לפיד יש גם לא מעט סיכונים: למשל, ברור לגמרי, שהמדינה לא תוכל להרשות לעצמה להפסיד מיסים בגובה למעלה מ-2 מיליארד שקל בשנה כתוצאה מההטבה הזו, ושהיא תצטרך לגבות אותם בדרך אחרת. אני מניח שזה יקרה באמצעות העלאת מיסים במקום אחר (ואני מקווה שמי שיש להם ישלמו יותר, עד כמה שזה נשמע פופוליסטי – אין סיבה, למשל, שהמעסיקים לא ישלמו את אותם 5% מס בריאות, שביבי נתן להם במתנה ב-2002, לאחר שנים ספורות שבהם הם שילמו אותו כמו כל אזרח בישראל, עפ"י חוק בריאות ממלכתית), או במקרה הגרוע – ירידה בשירותים הציבוריים האחרים שניתנים לציבור, שגם כך הם נחשבים לרמה הנחותה ביותר ב-OECD (למעט מקסיקו…), באמצעות קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה השונים.
אז יש בעיה – ושר האוצר ופקידיו ייאלצו למצוא פיתרון.
וכאמור – יש גם כמה חורים בהצעת החוק הזו, שלפיד יצטרך לתקן.
ועם כל זאת, הנה השורה התחתונה באמת: שר האוצר העלה רעיון, שלראשונה יש בו חידוש של ממש. חידוש מרענן. אפשרות אמיתית לסייע לפתור את המשבר הזה בענף הדיור. אפשרות אמיתית לסייע למי שזקוקים לכך. תנו לו צ'אנס. אולי הוא עוד יפתיע.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
עם כל האומץ שיש מאחורי תוכנית לפיד להורדת המע"מ, אני לא יכול לייחס לה דבר מלבד אומץ. זו נראית כמו שליפה של השר, במקום תוכנית שישבו אנשים שעוסקים ברצינות בנושא, דנו בכל החלופות, וזו הייתה ההצעה הטובה ביותר שיכלו להעלות על הדעת. הם לא בהכרח חייבים להיות מטעם האוצר. אבל הם חייבים להיות אנשים שעסקו בנושא די זמן, כדי שנוכל לקחת אותם ברצינות יותר מאשר את לפיד.
לגבי הטענה הראשונה שלך למכתבו של מיכאל שראל, זה נראה כאילו חיפשת איך לרדת על הבנאדם. שראל כותב בפירוש, שזו לא דרך לנהוג בכל מקרה, אבל הוא תופס את המקרה הזה כחמור מספיק כדי להתפטר. סביר למדי. כמו שהייתי מצפה מרמטכ"ל להתפטר, אם הוא חושב שמדיניות הממשלה לא מוסרית או מסוכנת, אבל לא על כל פיפס שהממשלה עושה, הייתי מצפה ממנו להתפטר.
@גורו יאיא – הרשה לי לחלוק עליך בשני הסעיפים, ואני אנמק:
א. עם כל הכבוד ל"רצינות", הועלו במשך כל השנים האלו שתי הצעות בלבד: מענקי מזומן או "מחיר מטרה". על מענקי המזומן כבר דיברנו (והוכח שהוא לא עובד).
"מחיר מטרה" הוא מחיר שהממשלה קובעת מראש את מחיר הדירה, וכל הקבלנים צריכים להתיישר לפיו. הבעיה: חפיפניקיות. אין שום אפשרות לפקח על רמת הבנייה בפועל, ויש חשש אמיתי, שמה שקרה בגינדי בחדרה (להלן קריסת המרפסת), יחזור על עצמו, והפעם עם נפגעים בנפש.
איך שלא תסתכל על זה, שתי האופציות האלו נטחנו עד דק, במשך שנים, ולא יצא מהן כלום. בטח שלא משהו אופרטיבי.
בתכל'ס – המחירים לא ירדו (והחלטה על אחת מ-2 האופציות הנ"ל גם לא תוריד מחירים בפועל). זה המדד היחיד שלפיו אני בודק את החלטות הממשלה ופקידיה. ובמדד הזה – כולם נכשלו. כולם.
מעבר לכך – הגיע הזמן שיודו בזה באוצר: במדינת ישראל יש כבר מע"מ דיפרנציאלי דה-פקטו, וכבר נתתי כמה דוגמאות (למעשה ד"ר שראל בעצמו נתן אותן..). אין שום בעיה להחיל גם במקרה זה מע"מ דיפרנציאלי, זולת אותו חשש "לאבד שליטה".
ב. לגבי ההתפטרות של ד"ר שראל – הסעיף ההוא לא כוון "לרדת עליו". רוצה ד"ר שראל להתפטר? שיתפטר. אבל הכותרות והמכתב הפומבי הוא דרך נפלאה לשרוף את כל הגשרים מאחוריך, ותסלח לי אם אני חושב שזה מעשה מטומטם.
כמו כן, עם כל הכבוד, הנימוקים שלו, לפיהם זה מעשה "מספיק חמור בשביל להתפטר", כפי שכתבתי בהמשך – לא מחזיקים מים. ואני חושב שהסברתי באופן מספיק מפורט למה.
למעשה, מחר בבוקר אף אחד לא יזכור את ד"ר שראל. וגם לא את ההתפטרות הדרמטית שלו. אם הוא היה רוצה להשפיע, עדיף היה שיעשה זאת מבפנים, ולא בצורה שבה הוא עשה את זה.
ושוב – זו זכותו להתפטר. אבל שלא ידבר איתי על "אובדן אמון במערכת", כי הוא אחראי לה לא פחות מכל אחד אחר.
1. אני הדגשתי בתגובה שלי, שאני בהחלט לא חושב שחייבים להיעזר באוצר בשביל זה. כל מה שביקשתי, שההצעה תגובה בתמיכה של אנשים שעוסקים בתחום לאורך זמן. ירון זליכה, למשל, הציע להשתמש בריבית כמכשיר להורדת הביקוש. אני לא חושב שזה יעזור. אני למעשה חושב שזה יהיה קטטסטרופה חברתית מדרגה ראשונה בעת הזו. אבל זה רעיון שנתמך ע"י מישהו רציני שעסק לאורך זמן בנושא. גורמים אחרים, מצביעים על הגדלת ההיצע. ממשלת שרון, למשל, טיפלה בזה נהדר עם גלי העליה מרוסיה, כאשר הבטיח לקבלנים שכל דירה שתיבנה ולא תימכר, המדינה תיקנה. אחרים ידברו על עודף סחבת בירוקרטית. ישנה כמות גדולה של אירגונים שתומכים בשיפור הדיור הציבורי. לי אין את כל התשובות, אבל לא הייתי הולך על התוכנית האחת, שנראה כאילו הונפצה.
זה גם נוגע לתגובת ההמשך. אני לא מתנגד עקרונית למע"מ דיפרנציאלי, אבל אם בכר דננו בנושא, המע"מ הדיפרצנציאלי ניתן כאן לפי מאפיינים של הרוכש, לא פחות מאשר לפי המאפיינים של המוצר. למע"מ דיפרנציאלי לפי רוכש, אני חושש שתהיה השפעה שלילית במיוחד. אם אני מוכר, שיכול למכור לשני אנשים, ואחד מהם יקבל 18% הנחה מהמדינה, יש לי מרווח של 18 אחוז שבו אני יכול למכור לאדם אחד, ולא לאדם אחר. במקרה של דירה, פירושו של דבר שאת כל הדירות החדשות, יקנו מי שעומדים בקריטריונים, במחיר גבוה יותר, אבל הקריטריונים לרוכשים, יגרמו לי, כקבלן להסס: מה יקרה אם מחר ישנו את הקריטריונים, ואני אתקע עם הצע דירות גדול, שבניתי לפי מאפיינים סוציודמוגרפיים שונים? בכל מקרה, הבעיה אינה שיש הרבה דירות בשוק שלא ניקנות, ולכן הפיתרון אינו מתאים במקרה הזה.
עכשיו את כל ההרצאה הזו, אני כותב בלי להבין שום דבר בתחום. יכול להיות שאני טועה לגמרי. אבל אני מצפה שכשר אוצר עושה תוכנית כלכלית, יהיו אנשי מקצוע (ד"ר ומעלה) חתומים עליה.
לגבי הסעיף השני, נראה שמדובר בעניין של טעם. לדעתך, לא היה די בויכוח בין לפיד לשראל כדי להצדיק את ההתפטרות. לדעתי, כן. אני לא מבין די בכלכלה, וגם לא מודע ליחסים בתוך משרד האוצר עם השר הממונה, אבל אני לא רואה סיבה לחשוב שד"ר שראל אינו כנה בדאגה שלו לעתיד הכלכלי של מדינת ישראל בצעד שלו. לגבי שריפת גשרים? כן. הוא שרף גשרים. אני מקווה שהרמטכ"ל לא יחשוב על מסיבת הקוקטיל הקרובה, כשיודיעו לו שעליו לקיים מדיניות שמסכנת את ישראל, ולכן הגשרים של מיכאל שראל הם עניינו. לגבי מי יזכור אותו – אני מניח שהרבה אנשים אמרו את זה על ירון זליכה, עד לפני שנה וחצי. אם התוכנית תמומש, והתחזיות הגרועות ביותר יתממשו, כולם יזכרו את מיכאל שארל. זו אחת הסיבות שאני מאמין לו, שכן אם נבואות הזעם שלו לא יתממשו – הוא קבר את עצמו, ואת הקריירה הציבורית שלו לגמרי.
כמה הערות:
1. נתחיל דווקא מהסוף – אם ד"ר שראל טועה אז הוא קבר את עצמו – ואם לפיד טועה, הוא לא קבר את עצמו..? ההיגיון הזה לא מובן לי. האם זו סיבה טובה מספיק להאמין לשראל? נשמע לי לא רציני. אני מסכים איתך לגבי העובדה שזו זכותו להתפטר. אתה יודע מה? אני מוכן גם לקבל את הסיבה לכך שהוא עשה את זה בצורה הכי פומבית שיש. כמו שכתבת – זו בעיה שלו. אני לא מבין למה הוא בחר לכתוב מניעים שאת חלקם כל כך קל להפריך, וחלקם פשוט מגוחכים (בעיקר הדגש שהוא שם על "הדיון הציבורי" בענייני תקציב).
2. כולם זוכרים את ירון זליכה, כי ירון זליכה מוכר כל הזמן את… ירון זליכה. האיש מומחה-על למיתוג עצמי. "הוא עשה", ו"הוא יזם", ו"הוא התריע" ומה לא.
צריך לזכור, שעם כל הכבוד לאיש, הוא גם עשה כמה דברים פסולים שאסור היה לו לעשות באותה תקופה, כמו לקבל שכר כפול כמרצה (שכר של מעל מיליון שקל בשנה, לא כסף כיס) בזמן שהוא עבד כפקיד אוצר. האיש לא צח כשלג. הוא דוחף את עצמו לכל מקום, ובעיקר משווק אותו ואת מכללת קריית אונו. האם זה לגיטימי? כן. האם צריך לקבל כל מילה שלו כתורה מסיני? ממש לא. אישית, גם אם הוא צודק חלקית – אני לא סובל את הצביעות שלו.
קונקרטית לגבי נושא הריבית – סליחה שאני קצת מטיל ספק. אני לא מומחה גדול (לפחות אני עוקב אחרי הנושא הזה בשנים האחרונות) – אבל הדבר הזה שהוא מציע למעשה נוסה. בנק ישראל 'שיחק' עם הריבית די הרבה בעשור האחרון. העלה, הוריד – מה לא. לא באופן חד, אבל היו ניסיונות. בינתיים, זה לא עזר. הביקושים עדיין מטורפים, והמחירים עדיין מטפסים. ד"ר קרנית פלוג, שהייתה עד לא מזמן המשנה לנגיד, לפני שהפכה לנגידה בעצמה, הייתה בין אלו שישבו בוועדה המוניטרית, שקבעה את גובה הריבית בשנים האחרונות.
למיטב הבנתי, זליכה מציע שהריבית תועלה בצורה חדה, ללא קשר למה שקורה במדינות המערב האחרות. אחלב פיתרון קסם? איך לא חשבו על זה קודם? ברצינות, יאיר? זה נשמע לך רציני? הוא חושב שאנחנו באמת יכולים לנסות כלכלה שמבודדת ממה שקורה בעולם המפותח? סליחה. אבל לא. אני בטוח שפרופ' זליכה חושב שהוא יודע הכי טוב. אין לי ספק בכך. אני בטוח שהוא חושב שהוא יכול להציל את כולם באבחת החלטה אחת. אלא שהרעיונות שלו – איך לומר בעדינות – לא בטוח שהם מציאותיים ומתאימים למה שקורה היום בעולם.
3. נושא המע"מ הדיפרנציאלי – מה ההבדל בין מה מה שאתה כותב עליו למצב היום? אם יהיה מענק בגובה 100 אלף שקל – יכול אדם לקבל מקבלן אחד מחיר שייקח ממנו את כל אותם 100 אלף שקל, ויכול להיות קבלן אחר שייתן לו להנות מפירות המענק (וזה נכון גם הפוך. קבלן יכול לתת שני מחירים שונים, בהתאם ליכולת המיקוח של הלקוח, ולמעמדו. תראה כמה מתנות והנחות מקבלים סלבס למיניהם, רק בכדי שיראו שהם רכשו מותר זה או אחר בכל פורום אפשרי).
למעשה, בסו"ש האחרון ניסתה אגודת "בוני הארץ", המאגדת את כל הקבלנים בישראל, להוציא הודעה שמחייבת את כל הקבלנים לחתום על כך שמענקים לא יילקחו מהרוכשים, ושהם לא יעלו מחירים בעקבות ההנחה במע"מ. ההצעה הזו נפלה בגלל.. הרשות להגבלים עסקיים, שלא ראתה בזה צעד הוגן כלפי הקבלנים.
הנושא הזה של מע"מ דיפרנציאלי אכן מסובך, יאיר. הוא דורש לימוד, ודורש בחינה עמוקה. עד כה העניין נפסל על הסף, בגלל איזה פחד קמאי, שכולם ירמו את רשות המיסים, ולא ממניעים רציניים. ושוב – ברוב מדינות המערב המפותחות, יש מע"מ דיפרנציאלי שעובד מצוין. אז כן – יש אולי 5% של רמאים. האם בגלל זה צריך לדפוק את כל שאר ה-95% הישרים? שטויות. בכלל, המדינה שלנו מתנהלת תמיד, כאילו כל הזמן רוצים לגנוב ממנה כסף. זה ממש פחד מטורף. וזה מחלחל לכל מקום: ביטוח לאומי, שירותי רווחה ומה לא. אתה לפני הכל רמאי ונוכל, עד שתוכח חפותך. כך עובד האוצר היום. לכן הטענה שלי ושל רבים היא, שהחשש שלו ממע"מ דיפרנציאלי הוא מחוסר בסיס (לפחות כל עוד הוא לא נבדק ברצינות). יש פה פחד אחד ויחיד, והוא מאובדן שליטה של פקידי האוצר. כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.
4. לגבי מידת ה"רצינות" שאתה מזכיר – בוא תסביר לי בבקשה איך אתה מגדיר "הרבה זמן". האם שנה זה הרבה זמן? שנתיים? עשר? ואולי במשך הזמן הזה השתנו כמה קונספציות ישנות, בהתאם למשברים כלכליים ותובנות חדשות?
אני לא מבין למה אתה חושב שלפיד כאן הוא פחות "רציני" מד"ר שראל או מנגידת בנק ישראל. רק בגלל שהוא פוליטיקאי והם כלכלנים "מקצועיים"? אני מזכיר לך שוב – הם כולם מכהנים בתפקידם שנים(!), בוחנים שוב ושוב את אותו מס' מצומצם של רעיונות – וכל החלטה שלהם לא מסייעת בדבר, אלא להיפך. הם נכשלו. כולם! אני מדבר על כישלון שנמשך למעלה מ-8 שנים! למה אתה מוכן להקשיב לאנשים שנכשלו (וכן – הם נכשלו לאורך זמן. האם זה הופך אותם ליותר "רציניים"?), ולא לאנשים שמגיעים עם רעיונות חדשים?
אני חושב שממש לא הבנת את הנקודה שהייתה לי לגבי זליכא. אני בעצמי אמרתי שאני חושב שהפתרון שלו הוא רע, אבל אם הוא היה מיושם, זה היה פתרון שטרם נוסה, ושנתמך ע"י אנשי מקצוע רציניים שעסקו בנושא לאורך זמן.
הנקודה העיקרית שלי לגבי זליכא, בתגובה שאליה ענית, היא העובדה שהמאבקים שלו מול נתניהו היו פומביים. הוא שרף גשרים, וחיסל – לכאורה – את הקריירה הפוליטית שלו. אבל הוא הצביע על תופעות והתריע בנוגע לבעיות שחיתות, שאנשים אחרים בתחומו לא הגיבו. לכן, שריפת הגשרים שלו לא הרסה אותו פוליטית אלא בנתה אותו. אני לא רוצה שיישתמע ממה שאני כותב שאני תומך בו, ברמה האישית או ברמה המקצועית, אבל קשה להתעלם מכך שמדובר באדם רציני, שמבסס את הפתרונות על ידע נרחב מאד. אני מעדיף פתרונות אחרים, שהציעו אנשים אחרים, אבל גם זה טוב.
לגבי טענותיו של שראל, הניתנים להפרכה, אני חושב שאתה מסתכל על כך שמובן צר מאד. אני העדפתי שלא להיכנס לטענות הספציפיות שלך לגביו עד עכשיו, מתוך נסיון לצייר תמונה כללית יותר, אבל נראה שאין ברירה.
טענתו ש"שרי אוצר באים והולכים, אבל מדיניות פטורים ממס קשה לשנות" – אינה טענה שסותרת את עצמה, כמו שאתה טוען. ייתכן שהיא שגויה, אבל היא בטוח לא סותרת את עצמה. יש הרבה צעדים שהאוצר יכול לעשות, וברמה הפרקטית הם יהיו בילתי הפיכים. כאשר המדינה מוכרת שירות מסויים, למשל, יהיה לה קשה לקנות אותו חזרה. טענתו של שראל, שהנחה מסוג זה, היא מאותם דברים בילתי הפיכים. האם זה נכון? אני מאמין שלא. אבל זו לא טענה שסותרת את עצמה בשום צורה שהיא.
בקריאה שלי במכתב, אני לא רואה טענה על עצם השינוי במדיניות, אלא על ההתעלמות מהגורמים המקצועיים שבמשרדו. אני לא חושב שיש מישהו שקרא את המכתב, ולומד ממנו ששראל מתנגד לשינוי מדיניות.
בכל מקרה, אני לא מצליח להבין את הדבר שטענת שהכי מרגיז אותך: טענותיו של שראל בנוגע לשקיפות. אתה כותב כאן כאילו שאתה יודע בוודאות מהו חלקו של שראל עצמו במדיניות ההסתרות. אולי הוא מאז ומעולם לחם בהעברות שנעשו ללא שקיפות? אולי דווקא לפיד מונע פרסומים, ושראל חשש לעבודתו עד הנקודה שלא יכול היה לשאת זאת יותר? בכל מקרה, אם הוא חטא בנושא השקיפות בנושאים מסויימים, זה אומר שצריך לחטוא גם בנקודה זו?
שאלת הרצינות היא מורכבת, אבל לפיד נתפס בעיני כלא רציני, מאז שקראתי את התורים שלו בידיעות. הוא אף פעם לא השקיע בתחקיר, אף פעם לא התעמק מעבר לברור מאליו במה שהוא כותב ולכן אף פעם לא נתפס בעיני כרציני. אבל כדי לענות על שאלתך, אני צריך את התואר ד"ר לכלכלה שיחתום על תוכנית כזו, וכאלה לא חסרים. אני גם הייתי רוצה שלאחר שהוא יחתום, יהיו עוד חמישה שישה כמוהו שיגידו לו "וואלה – זה נראה טוב". אני רוצה מישהו שלמד והכיר מספר רב של פתרונות למשברים דומים בעבר. אם לא ד"ר, אני אקבל מישהו שעבד למעלה מ10 שנים בתפקיד קובע מדיניות בתחום הכלכלי. אתה יודע מה? סמנכ"ל או מנכ"ל של חברה מצליחה, שעסקה בתחום קרוב לנושא – אני גם אחשיב כרציני. אני לא בהכרח אסכים איתם. ייתכן שאני אחשוב שיש כאן ניגוד אינטרסים, אבל על הרצינות לא תשמע ממני מילה. כרגע – התמיכה שלך בתוכנית גורמת לי ליותר אמון מהתמיכה של שר האוצר בה.
לפני שאדון בנושא המע"מ הדיפרנציאלי, אני חייב לבקש שלא תנסה להגן על הרעיון שלו. אין לך ויכוח איתי כאן על השאלה "האם יש צורך במע"מ דיפרנציאלי", כי אני לא מבין מספיק בכלכלה, או במנהל ציבורי לענות על הנושא. אני מניח שזה אפשרי, אם מדינות אחרות עושות את זה, אבל אין לי ויכוח איתך בנושא.
עם זאת, קשה לי להאמין שתמצא במקום כלשהו מע"מ דיפרנציאלי לפי מאפייני משלם. מעבר לכך, כל סיכום שהקבלנים יעשו בינם לבין עצמם לא יעזור בכלום. כאשר קונים דירה, המחיר שרשום על התג ממילא אינו המחיר שמשלמים בסופו של דבר. בסופו של דבר, זוג שייכנס למשא ומתן על המחיר הסופי של דירה, כנראה ייתמקח עד הנקודה שבה יוכל. לזוג שקיבל פטור ממע"מ, יהיה קל יותר לעצור את המיקוח בשלב גבוה יותר, ולכן הקבלן ירגיש בנוח ללחוץ בשלבים יותר מוקדמים לסגירת עיסקה.
אני לא מתכוון להגן על הטענה הזו יותר לעומק, משום שהנקודה שלי אינה שהטיעון *נכון*, אלא שהוא תקף ואפשרי, ולכן כאשר מוציאים תוכנית כזו, מוטב לבדוק עם אנשי מקצוע רציניים. כמו שאני חוזר ואומר – אני לא באמת מבין בכלכלה. לפי מיטב הבנתי, לתוכנית תהיה השפעה שלילית על מחירי הדירות. אבל היה לי קל יותר לקבל אותה, עם היא הייתה יוצאת מתוך האקדמיה.
ההצעה של לפיד חלה רק על רוכשי דירה ראשונה עבורם מקבלן. האחוז של אלו שרוכשים בפעם הראשונה דירה מקבלן הוא ממש קטן מסך כלל רוכשי הדירות (לפי נתונים בכלכליסט פחות מעשרה אחוז). תורידו מזה דירות שמחיריהן מעל הסף שקבע לפיד, וכבר חיסלתם כמעט את כל ההיצע בגוש דן והשרון. תורידו כאלו שלא עומדים בקריטריונים (זוגות צעירים עם בעיות להיכנס להיריון/ללא ילדים, ערבים וחרדים, רווקים מתחת לגיל 35 וכו') ועוד יותר צימצמתם את הכמות המזערית ממילא של מי שיושפעו לטובה מהתוכנית.
ונניח אתם עומדים בקריטריונים, ונניח ומצאתם דירה במחיר הנכון באזור המרכז (שכיום על פי הממשלה כולל גם את חדרה אבל לא כולל תחבורה ציבורית יעילה ובטח לא בשבת), עדיין אחרי ההנחה תצטרכו לשלם יותר ממיליון שקל על דירה משכר חציוני, לא קרובה לעבודה – מה שאומר שתצטרכו גם רכב – בשוק שצועד לעבר שפל שמי יודע איך תעברו אותו.
זה פלסטר על גידול ממאיר. ויפה שיש דאגה לשים פלסטר, אבל לעזור זה כבר לא יעזור.
@ערן – אתה צודק, ולכן זה לא יכול להיות הצעד היחיד שיינקט. זה גם מחזק את כל מה שכתבתי.
אם אכן זה הדבר היחיד שיקרה – לא ייפתר פה שום משבר. אבל אם במקביל יינקטו כמה צעדים, כולל הגדלת ההיצע ועוד – פתרון משולב יוכל לעזור.