ביקורת ספר: טרילוגיית אנשי הקש / מייקל מרשל
בעקבות המלצה של אלי מהוצאת ינשוף, קניתי וקראתי לאחרונה טרילוגייה מתורגמת של מייקל מרשל. הספר הראשון "אנשי הקש", מצליח לטוות כמה עלילות שונות כביכול, לתוך עלילה אחת, מותחת ומצויינת, שכוללת בתוכה את כל מה שאמריקאי ממוצע יחפש, כולל קונספירציה מתוחכמת. אם לוקחים בחשבון שמרשל לוקח את הזמן ונותן בהתחלה לא מעט פרטים על מיקום העלילות ועל הדמויות, ושהוא עובר ממיקום אחד למשנהו במהירות, אפשר להנות אחר כך מקריאה קצבית ומהירה מאוד של שילוב העלילות השונות זו בזו.
הטרילוגייה כוללת את הספרים הבאים: "אנשי הקש", "האדם הזקוף" ו"דם מלאכים" בסדר זה. בעיקרון – כדאי לשמור על סדר הקריאה הזה.
אחד הדברים שמצאו חן בעיניי בכתיבה של מרשל, כמעט לכל אורך הטרילוגייה, הוא הציניות וההומור השחור שבו הוא משתמש לתיאורים שלו. הדבר ניכר בעיקר בספר הראשון, שהוא גם הטוב מבין השלושה. מכיוון שהמוח שלי מתרגם הרבה מאוד מהתיאורים האלה ישירות אנגלית, הסרקאזם הזה לא נעלם ממני, והוא מהווה חלק חשוב בהנאה מהספרים. הבעיה של מרשל, מתחילה בספר השני שלו. אחרי התחלה כל כך מזהירה, "האדם הזקוף" לא עומד בציפיות מספר המשך, שהיית מצפה לו אחרי קריאה של "אנשי הקש". מרשל לוקח נשימה עמוקה, מתחיל מנקודת זמן של 3 חודשים אחרי סיום עלילת הספר הראשון, ומנסה לשחזר את ההצלחה. באופן חלקי מאוד (חלקי מדי, אפילו), הוא מצליח. שוב, נוספות דמויות ועלילות חדשות, אשר נשזרות במוטיב ובסיפור המרכזי. אלא שכאן מרשל נכנע לאיזה תכתיב של עלילה אמריקאית מדי. משהו מתחיל לחזור על עצמו. תוסיפו לזה נסיון למכור לנו פסיכולוגיה בגרוש, בדומה לדן בראון, למשל, ותקבלו משהו בינוני מאוד. הספר השלישי שחותם את הטרילוגיה הזו, הביא עימו ציפיות חדשות, היות ואמרו לי שהוא חוזר לכתוב ברמה של הספר הראשון. במקרה זה, "דם מלאכים" מצליח לעמוד בציפיות ברובו, ואפילו להפתיע כמה פעמים. לצערי – הסיום של הטרילוגייה, בעיקר בגלל הספר השני, הוא די צפוי. יש נסיון "לשפצר" חלק מהעלילות ולחזור לספר סיפורים אנושיים שעומדים מאחורי הסיפור המרכזי, אבל בסופו של דבר – כאן בדיוק הוא גם נכשל. אם אתה רוצה להכניס אותי לראש של רוצח, כמו שעשית בספר הראשון, עזוב בצד את השטויות. תפסיק לנסות למכור לי היסטוריה משוכתבת ולא אמינה. תן לי דרמת מתח פסיכולוגית מצמררת, עם קצב מתגבר, וזה יכול להיות מעולה – תוסיף ותעמיס עליה פרטים בלתי רצויים, ואתה מאבד את הקוראים שלך. זה בדיוק מה שחוויתי. שלא תבינו לא נכון – רואים דמיון חד משמעי בין שלושת הספרים, אבל הדמויות נראות כאילו הן לא מתקדמות לשום מקום. כאילו ההצגה שלהן בספר הראשון הספיקה. הדינמיות שלהן נעלמת, ונראה שהן הופכות להיות שטחיות, כמו כל דמות אמריקאית ממוצעת בספרי מטוסים.
בקיצור – אם אתם יכולים לעמוד בפרץ, הספר הראשון ("אנשי הקש" ) הוא ספר חובה לכל אוהבי ספרות המתח המתוחכמת. אבל כדאי להפסיק כאן. שני הספרים שבאים אחריו הם לא יותר מספרים בינוניים, שמתיימרים להציג תיאוריית קונספירציה לא אמינה, ולעיתים קרובות משעממת.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.