על החינוך – בחינות בגרות, פיקוח ויצירתיות
לפיד כתב נאום חוצב להבות נגד מערכת החינוך בישראל לפני מס' ימים (חבל שאין לו חשבון גם בגוגל פלוס, אין לי פייסבוק, כך שאני מקבל את נאומיו באיחור ועל ידי חברים בלבד – ולא, זה לא יגרום לי לפתוח חשבון בפייסבוק. זה לא עד כדי כך חשוב), ויוסי גורביץ כתב על זה פוסט תגובה.
מצאתי את עצמי קורא את שני הנאומים, ומצאתי גם ששניהם לקו בבעיה שחוזרת על עצמה אצל לא מעט פוליטיקאים בגרוש: דמוגוגיה זולה, שמנסה לשכנע למה העמדה שלהם נכונה ושל האחר – לא.
אז יש לי כמה הערות בעניין, שהן בעיקר מכוונות ליוסי, אבל לא רק.
1. יוסי כתב שלפיד אינו מעוניין ביותר מ-3 בחינות בגרות. זה לא לגמרי נכון. לפיד לא כתב, שהוא לא מעוניין שלא תהיינה עוד בחינות. הוא כתב על כך שלא תהיינה עוד בחינות בגרות חובה.יש פה הבדל גדול מאוד. בחינות הן דבר חשוב, ומקצועות שונים שבהם התלמידים יוכלו לחזק באמצעותן את מיומנותיהם הם גם טובים מאוד, אבל אין שום צורך בבחינות בגרות בתנ"ך, בסלסה ובקולנוע. הבחינות במקצועות האלה הרי בכל מקרה מקשות על משרד הבחינות לבחון באופן אחיד (והוא טועה לגבי מס' הבחינות. יש 152, ולא 265. ולצערי זו בהחלט לא הטעות היחידה של לפיד). אני לא יודע אם הבנת הנקרא זה כל מה שצריך (בנוסף למתמתיקה ואנגלית), אבל המוטיב הכללי שלו נכון. המערכת לא מאמינה למורים שלה ולא מאמינה בתלמידים שלה – והיא מראה את זה לתלמידים מיומם הראשון בתוך המערכת.
2. דבר נוסף שיוסי הזכיר, הוא לגבי פיקוח על 40 תלמידים בכיתה. יוסי כתב על כך שפיקוח הינו בגדר חובה, בגלל משכורות המינימום של המורים והעובדה שיש 40 תלמידים בכיתה – דברים שיוצרים חוסר מוטיבציה אצל המורים. יוסי אולי לא קרא מעולם טורים של לפיד בעניין, אבל לפיד מעולם לא טען שצריך להשאיר 40 תלמידים בכיתה, אלא להיפך – הוא תמיד כתב על כך שמס' התלמידים בכיתה חייב לרדת באופן דרסטי. גם העניין של משכורת מינימום שיוסי ציין הוא דמגוגיה ותו לא. המורים היום לא מרוויחים שכר מינימום, וגם לא קרוב לזה.
3. יוסי העלה סתירה מעניינת: מצד אחד, לפיד טוען שיש להסיר את הפיקוח, ומצד שני – הוא טוען שיש לפקח על המגזר החרדי, שאינו מוכל להכניס לימודי ליבה למערכת החינוך של המגזר. אלא שהפיקוח שלפיד מדבר עליו אינו זה שיוסי מרחיב עליו את הדיבור, וזה די ברור. לפיד מדבר על כך שלימודי הליבה צריכים להיות חלק מכל מערך החינוך בישראל. בזה הוא צודק, ועל כן צריך להיות פיקוח, ואפילו הדוק. עם זאת, צריך גם להוריד את רמת הפיקוח הבלתי אפשרית על המורים, ולאפשר להם לחנך וללמד באמת. המצב היום הוא, שהתלמידים לא באמת לומדים. הם משננים ותו לא. בתור מי שעובד היום באקדמיה, וגם סיים 3 תארים במערכת ההשכלה הגבוהה, ראיתי איזה "תוצרים מבריקים" מגיעים לשם. סטודנטים שמנסים לחפף, חסרי יכולת הבנת הנקרא (וכן – זה בהחלט דבר חשוב, אם כי לא לבדו), חסרי יכולת קריאה באנגלית, רועשים וחסרי נימוס. ואני לא מדבר רק על חבר'ה אחרי צבא, אלא גם על מנהלים בכירים בתעשייה הישראלית, שמתנהגים כמו ילדים ברגע שהמרצה נכנס לכיתה, ועושים את כל האפשר, בכדי שיורידו להם חומר לבחינה.
גורביץ טוען, שפיקוח הוא חובה, וכך גם בחינות – שכן זו הדרך המדידה הטובה ביותר לבדוק באופן אחיד את תלמידי ישראל. וסליחה יוסי – אבל זה בולשיט אחד גדול.
הנה אנקדוטה מעניינת עבור גורביץ: בימים אלו, אני מעביר בעזרת מרצה נוסף קורס ניסיוני וייחודי בישראל, הנוגע ליזמות פנים-ארגונית, והחלטנו שאנחנו לא בוחנים את התלמידים, אלא בונים את הקורס בצורת סדנאות ותיאוריה, כאשר התוצרים שלהם ניתנים בסדנאות במפגשים השבועיים ובמצגת/עבודה סופית שהם מגישים ומציגים מול הכיתה בסיום הקורס. זהו קורס בחירה, ואתמול היה השיעור השני. בשיעור הראשון הגיעו לקורס 14 סטודנטים שנרשמו מראש. אתמול כבר הגיעו 25 סטודנטים, שביקשו באופן מיוחד להתקבל לקורס בדיעבד. מדובר על חבר'ה שלומדים הנדסת תעשייה וניהול, שעד כה כל הלימודים שלהם התבססו על שינון ובחינות. אצלינו הם צריכים להביא רעיונות מקוריים (כמו מקורות לאנרגיה ירוקה, טכנולוגיות חדישות ועוד), ולהקים מיזם פנים-ארגוני (וירטאולי, אין לנו האפשרות או היכולת לדרוש מהם להשקיע כספים), תחת חברת אם כלשהי. הקורס דורש מהם לחקור את התחום שאותו הם בחרו, ואני חייב לומר לכם – בינתיים, זה עובד. אם בשיעור הראשון הם בחרו רעיון וקיבלו עליו את ברכת הדרך מאיתנו, אתמול הם כבר היו צריכים להראות לנו מה הם יודעים על חברת האם שהם בחרו. ותתפלאו איזה דברים מדהימים הם הביאו לכיתה. וכל זאת – ללא פיקוח! ברופין נתנו לנו יד חופשית עם הקורס הזה, ורק בדקו באופן כללי איך נראה הסילבוס.
האמון שאנחנו נותנים בסטודנטים (וגם זה שהמערכת נונת בנו) – עובד. כי פתאום אנחנו לא משעממים אותם, אלא דורשים מהם לעשות משהו עם ערך מוסף. אנחנו לא דורשים שינון, אלא עבודה בקבוצה של 3-4 סטודנטים, והם מחליטים על הנושא שמעניין אותם. זה לא שהקורס קל – ממש לא! אנחנו מקשים עליהם עם שאלות, מאתגרים אותם עם בעיות של הקמת מיזמים, עם משאבים מוגבלים ועוד – והם צריכים לפעול תחת המגבלות האלו, בכדי ליישם רעיון (שירות, מוצר או כל דבר שייתן ערך לחברת האם שעליהם החליטו).
אז בעניין הזה – אני מצדיק את לפיד.
חשוב לי לציין – אני לא מחסידיו השוטים של לפיד. ממש לא. גם אני שם לב לטעויות המביכות שלו (חטיבת "בינג" בגוגל??! באמת יאיר?!), ומיום ליום ברור לי שאת הקול שלי הוא לא יקבל. הטעויות שלו פשוט מביכות והן נובעות מעצלנות. קל מאוד לבדוק, שמתוך הילדים שהתחילו כיתה א', יש הרבה פחות מ-50% במערכת הממלכתית (ולא כפי שהוא כתב). רובם היום שייכים למגזרים הערבי והחרדי.
אבל צריך גם להבין, שפיקוח הדוק כפי שיש היום במערכת החינוך, חונק יצירתיות. כן, כן – אותה תכונה שאנחנו כל כך מתגאים בה. אני גדלתי על האגדה, שבישראל אנחנו עם יצירתי, לא כמו האמריקאים – שהולכים תמיד "לפי הספר". לא. אנחנו אחרים. אנחנו תחמנים, יצירתיים. אבל אז אתה מגיע לאקדמיה, ואתה נתקל רק בתחמנות. היצירתיות נחנקה בתעשייה, במערכת החינוך הממלכתית ועוד. הילדים, והרוח היצירתית איתם – הובסו ע"י מערכת ביורוקרטית ופיקוח. לימדו אותנו לשנן, לא להיות צמאים לידע. לימדו אותנו איך לתחמן את המרצים, איך לדבר אליהם במתיקות שפתיים בכדי שחלק מהחומר לבחינה יימחק. לימדו אותנו איך להוריד את רמת הלימודים. והדבר הזה קיים בגלל חוסר האמון של מערכת החינוך במורים ובתלמידים. ובכך אין ספק. אני עוד גדלתי תחת המחשבה, שספרים מפתחים אותי, ולכ אהבתי לקרוא מגיל מאוד צעיר. ואני עדיין אוהב לקרוא. אני קורא כל הזמן! אני צמא לידע! אבל כשאני נתקל היום בסטודנטים שלא יודעים או לא רוצים לקרוא מאמר מתוך עצלנות – זה משגע אותי. השבוע, למשל, נתקלתי בסטודנט שביקש ממני לא לעשות את המטלות בקורס מסוים, בגלל ש"הוא עמוס בעבודה". לא היתה לו בושה אפילו להציע לי כסף עבור זה. כמובן שהדבר הועבר לטיפול המזכירות של הקורס (והוא יכול בינתיים להודות למזלו הטוב, שלא העברתי את העניין הזה לוועדת המשמעת). הסטודנטים מוכנים לעשות הרבה היום בשביל לעבוד פחות קשה – העיקר שתהיה תעודה, שאפשר יהיה (וסליחה על הצרפתית שלי) לנגב איתה את התחת.
אז כן – אני מאשים בזה את מערכת החינוך בישראל (וגם את ההורים, כמובן. אבל לא רק). זו מערכת שמדכאת יצירתיות, צמא לידע, תשוקה לדעת. הפילוסופיה שלי בחיים היא, שאני זקוק תמיד ל-3 דברים: לעבוד, ללמוד ולהעביר את הידע שלי הלאה. אני משתדל לחיות לפי הפילוסופיה הזו ככל שאני יכול. לשמחתי, המרצה שאני עובד איתו היום, הוא בעל פילוסופיית חיים דומה. בכל תפקיד שעשיתי בחיי, הלמידה היתה חשובה מאוד. אם עבר שבוע, ולא למדתי משהו חדש – זה אומר שעשיתי משהו לא תקין באותו שבוע, ואני צריך לבדוק את עצמי. כשאני מספר את הדבר הזה לסטודנטים שלי, הם מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח. כי זה לא מקובל היום. היום אתה לומד בשביל לשנן לקראת הבחינה. לקראת הציון. 3 תארים סיימתי – וכמעט כל הקורסים היו זהים בעניין הזה. מעטים נתנו לי ערך מוסף באמת, ידע אמיתי שאני יכול להשתמש בו. מעטים הם המרצים שגרמו לי ללכת ולחפש חומרי קריאה נוספים. ואני רוצה לומר לכם משהו: לא תמיד זה בגלל המרצים. מערכת ההשכלה הגבוהה מגבילה אותנו בחומר הנלמד, בחופש האקדמי. יש מוסדות וקורסים שבהם אני צריך לספק מדדים סטטיסטיים אלו או אחרים (לרוב מדובר בממוצע, חציון וסטיית תקן מאוד ספציפיים – ובדיקה שעשיתי בעבר העלתה שאני לא לבד. מרצים רבים צריכים לעמוד בצורה זו או אחרת במדדים כאלו). ואם כך נראית מערכת ההשכלה הגבוהה, שרובה בנויה על מחקר והצמא לידע – תעצמו עיניים ותדמיינו לרגע: איך לדעתכם נראית מערכת החינוך הממלכתית? כן – בדיוק כפי שאתם מדמיינים: אין יצירתיות. אין אמון. אין שפה. קשה, קשה…
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
שאלה מעניינת מאוד, שאין לי ממש תשובה עליה, היא מה המשמעות של הדיון הזה בעולם של Khan Academy וויקיפדיה.
מערכת החינוך מוכוונת כולה לספק ידע. ברור שזה מיותר לחלוטין היום. ידע קיים וזמין. ותוך עשור כל החומרים הלימודיים, מגיל הגן על לתוארים מתקדמים יהיה זמין חינם בכל המקצועות ובכל הרמות. לימוד מרחוק, קורסים און-ליין וכו כו.
ומכיוון שלפחות חצי מהמורים הם בהגדרה מתחת לממוצע, אולי אנחנו צריכים הרבה פחות מורים (כי את החומר אתה תלמד מהמורים הטובים בעולם, ומתלמידים אחרים, ישירות ברשת)והרבה יותר מדריכים שיכוונו ויעודדו ויסיעו, אבל לא ילמדו.
אז אולי אנחנו דנים על איזה אוכף לשים לסוס אחרי שהומצאה המכונית.
יכול להיות שאתה צודק בהנחה הזו.
המורים – רובם לפחות – הם בהחלט מתחת לממוצע, ובטח שמתחת לרף שנדרש היום. הם לא מספקים סקרנות בריאה מספיק – ואולי זו נקודת החולשה הגדולה ביותר שלהם.
הרגשה שלי היא, שהרבה מורים מנסים להצדיק את המשכורות שלהם, והם די תקועים ב"עולם הישן". אבל זה נכון לגבי מי שמוביל את מערכת החינוך בישראל – ואם כך הדבר – אין באמת מי שיוביל את השינוי, וזה חבל.
יחד עם זאת – אני לא בטוח שאין מקום למורים בעולם החדש. להיפך – אני חושב שתפקידם צריך להיות לעודד יצירתיות, ולכוון את הילד/נער לכיוון שבו הוא חזק – ושם לחזק אותו – וגם לבקר אותו כשצריך.
אני חושב שבצורה מסויימת, זה מה שאנחנו עושים בקורס החדש ברופין (או לפחות כך הייתי רוצה לחשוב). אנחנו מלמדים מצד אחד, אבל האופי החווייתי שאנו נותנים לקורס היזמות הזה, והדרך שבה אנו מציגים את זה – לפיה כל אחד יכול להגדיל את המיומנות של היזמות שבו עד רמה מסוימת – היא הדרך שמפרה את הסטודנטים (וד"א – גם אותנו! אני לומד המון מהתכנים של הקורס הזה בעצמי). אנחנו מצד אחד מדריכים אותם, חווים איתם את ההחלטות השונות, אבל מצד שני – אנחנו ה-Devil's Advocates, כלומרם מבקרים אותם ומאתגרים אותם מספיק, בכדי שלא "יתפחו לעצמם על השכם" כל הזמן בתוך הקבוצה שלהם, כדי שיבינו את המגבלות של "העולם האמיתי".
מורים הם מקצוע חשוב, ובמקצועות רבים חשוב מאוד שיהיו מורים. גם אם הידע קיים "שם" ברחבי האינטרנט, צריך את האדם הנכון שיעודד אותנו לחפש, לקרוא, ללמוד, ליצור ולהתקדם בחיים. השאלה המתבקשת,לדעתי, היא: מתי הדבר הזה מתחיל לחנוק את יצירתיות, ומתי עידוד הופך ליצירת תלות במורה? ואולי יתרה מכך: מהם אותם מקצועות שבהם נדרשים מורים "צמודים", ולעומת זאת, באיזה מקצועות צריך להביא רק את האדם ה"נכון" בכדי שיעודד את היצירתיות, אבל גם יידע לשבת בשקט בצד, ולתת לתלמיד את חופש הפעולה והיצירה העצמית?
אני חושב שזה הבסיס לשאלות שמערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה היום, אבל לצערי מי שמנהל אותה, חושב יותר על כיבודים מאשר על דור העתיד שלנו. ניתן לראות את זה גם בפוליטיקאים (תראה לי שר חינוך אחד, שבאמת עשה פה חשיבה מעמיקה לגבי הדברים הללו ב-20 השנים האחרונות!) וגם באנשים שמנהלים את המערכת ווועדי המורים – שמטרתם היא רק לקבל עוד כסף ולשקוד על השמרים (וכפי שלאחרונה פורסם לא אחת, נציגיהם של המורים לא בדיוק עושים להם טובה גדולה, כשהם נוהגים כדיקטטורים בארגון שאותו הם מנהלים – ע"ע רן ארז ויוסי וסרמן). המטרה היא להשאיר את המצב הקיים, בו אף אחד לא מדבר על פיטורי מורים שאינם מתאימים למערכת. וכשיש רבים מהם, ומספרם הולך וגדל במערכת החינוך הממלכתית, מה הפלא שהילדים שלנו מאבדים את חדוות הלימוד והיצירה?
יש לי לא מעט השגות על הפוסט שלך.
א. לא מבינה מה הקשר בין "הבחינות במקצועות האלה הרי בכל מקרה מקשות על משרד הבחינות לבחון באופן אחיד " ובין המשך המשפט: "המערכת לא מאמינה למורים שלה ולא מאמינה בתלמידים שלה – והיא מראה את זה לתלמידים מיומם הראשון בתוך המערכת".
ב. לאור העובדה שכולם מדברים על הרצון ליצירתיות, וללכת ללימודים בשמחה, למה לא לאפשר בגרויות במקצועות כמו גיאוגרפיה, פסיכולוגיה ואף, ר"ל, סלסה? אם זו הסיבה שבני נוער ילכו ללימודים קצת יותר בהתלהבות, אני בעד.
ג. לא ראיתי בנאום הזה של לפיד שום מילה על הפחתת מספר התלמידים בכיתות. או, לצורך העניין, איך הוא יפחית את מספר הילדים בכיתות. ע"מ להפחית את מספר הילדים בכיתות צריך כסף. הרבה כסף. אם זה ה"אני מאמין" שלו בנושא החינוך, הוא היה חייב להכניס את זה איפשהוא, לא?!
ד. אם כבר בענייני השוואות בינ"ל עסקינן, ולאור דבריך על הסטודנטים הישראלים, הייתי מצפה לאיזו השוואה לגבי מלגות (לימודים, מחייה, קיום) שמקבלים בארץ לעומת ארצות אחרות. אין ספק שהרבה יותר קל להשאר עוד שעתיים בספריית האוניברסיטה כשלא צריך למהר לעבודה. ועל הדרך הייתי משווה גם אחוזים מהשנתונים שהולכים ללמוד לימודים גבוהים (לטוב ולרע – זה משפיע על איכות התלמידים ומצד שני זה מאפשר ליותר אנשים השכלה אקדמאית).
@דפנה – ראשית, ברוכה הבאה לבלוג. אני שמח שיש השגות על הפוסט שלי. זה מעורר דיון וזה דבר חיובי בעיניי.
ולגבי מה שכתבת באופן ספציפי:
ראשית, לגבי מה שלפיד כתב או לא כתב אצלו בנאום – זה עניינו שלו. אני לא מנסה לסנגר עליו. כאמור – יש לאיש לא מעט בעיות, ואני הראשון שאודה בזה. עם זאת, לא בכל נאום שלו הוא חייב לדבר על ה"אני מאמין" שלו בכל נושא שהוא, רק בגלל שמצפים את זה ממנו. הוא העלה נושא שלדעתי הוא חשוב. הוא לא דיבר על כל היבטיו – וזה בסדר. גם אני לא העליתי בפוסט את כל ההיבטים, כפי שציינת זאת בעצמך. העובדה שהוא לא העלה בנאום הזה ספציפית את נושא הורדת מס' התלמידים בכיתות הוא ממש לא רלוונטי. גם העובדה שיוסי גורביץ העלה את הנושא אינה רלוונטית. כתבתי את זה בתגובה לפוסט שלו, אך ציינתי גם שכמי שכן קורא את טוריו של לפיד (ועם רבים מהם לא הסכמתי בעבר ואף גיחכתי להנאתי לאור ה"עובדות" שהוא פיזר בלי להבין מאום), נתקלתי לא אחת בדבריו אודות הורדת מס' התלמידים בכיתה.
שנית, לגבי עניין ההשוואות:
לא אמרתי לרגע שהחיים בארץ לא קשים. כסטודנט, עבדתי לא מעט גם בזמן הלימודים, ולא נהניתי משקל אחד של מלגה בכל שנות לימודיי. אני גם מודע למה שקורה בארצות אחרות (אם את רוצה להשוות אותנו למדינות בסקנדינביה, את צריכה גם להשוות את השכר, וגם את המיסים המטורפים שהם משלמים שם, שלא לדבר על יוקר המחייה. נורווגיה נחשבת לאחת המדינות הכי יקרות בעולם בכמעט כל פרמטר אפשרי). המטרה היתה לכתוב על מה שקורה בישראל נטו. מערכת החינוך בישראל לא עומדת בקצב של התלמידים שלומדים בה. יש המון יצירתיות, שהמערכת פשוט מכבה. אבל יש סטודנטים, שלמרות שהם עובדים למחייתם, ועובדים קשה – המערכת לא מכבה אותם ומאכילה אותם בכפית, אלא מצליחה לייצר אצלם חדווה של יצירה. ואין לזה שום קשר לזה שיש להם חשבונות לשלם. סטודנט שרוצה ללמוד – ילמד. כמו שמי שרוצה ללכת לחדר כושר עושה זאת – למרות העבודה, החברים, הלימודים – הוא תמיד ימצא חצי שעה ביום להתאמן – כך לגבי חשיבה. גם זה דורש אימון מסוים. השאלה היא את מאלה שרוצים להתפנק ושיאכילו אותם בכפית, או שאת מאלו שמוכנה להשקיע קצת מחשבה ולהתקדם בעצמך. לצערי, אני פוגש הרבה יותר סטודנטים שמצפים שיאכילו אותם וידקלמו להם את החומר, מאשר כאלו שמוכנים ללמוד ולחשוב לבדם.
רוצה דוגמא? הנה: במבחן מועד ב' שנערך לפני יומיים, ראיתי בדיוק את ההבדל הזה. מבחן בקורס של "ניהול פרוייקטים", 10 שאלות פתוחות. שאלה מס' 3 – סטודנטית שבאה לשפר את הציון שלה, כותבת: "החומר לא נלמד בכיתה", והיא יוצאת לאחר פחות מחצי שעה מהכיתה, תוך דרישה להתעלם מהמבחן שלה. אז סבבה שבאת לשפר ציון – אבל מה חשבת? שתוכלי לדקלם את החומר, לשפוך הכל על הדף ולצאת? אצלינו זה לא עובד ככה, מה לעשות? שאלנו שאלות שהחומר במפורש נלמד בכיתה, אבל הוא גם דרש חשיבה, ולא דקלום. זו הסיבה שהיא קיבלה שישים פלוס במועד א', וזו הסיבה שהיא ברחה במועד ב'. האם את רוצה לספר לי שהיינו לא הוגנים בגלל שדרשנו חשיבה וש"היא צריכה לשלם חשבונות"? סלחי לי – אבל אני לא רואה את זה כך.
ושלישית – לגבי מה שכתב בנוגע לבחינות הבגרות הרבות: השאלה היא האם צריך לעשות בגרויות בכל הרבה מקצועות היא שאלה טובה. לדעתי לא. אני חושב שבמקצועות כמו סלסה או פסיכולוגיה, אפשר להסתפק בבחינות פנימיות. אין שום סיבה שהמערכת תוציא הון בלתי מבוטל על בחינות בגרות במקצועות הללו. עם הכסף הזה היא יכולה להשקיע במורים טובים יותר. זה יכול להסתיים בתקציב פנימי של בית הספר. בחינת בגרות, דורשת בין השאר בוחנים וסטנדרטים ארציים (ויצירתם – אל תשכחי שצריך מי שיחליט מהו ציון "מעולה" ומה "נכשל" במקצועות הללו), צריך להכין בחינות שמשתנות משנה לשנה, ועוד כל מיני טובין.
האם יש סיבה שתהיינה 152 בחינות בגרות מסוגים שונים בישראל מדי שנה? אני ממש לא חושב כך. אני מאוד בעד יצירתיות ומקצועות שונים. הייתי מאוד שמח, למשל, אם כלכלה או לפחות תכנון תקציבי היה קורס חובה בכל בית ספר תיכון – אבל גם אם זה היה כך – לא הייתי חושב שצריך לשם כך בחינת בגרות ארצית. הייתי מסתפק במשהו שהמורה מחליט עליו, או שורה של מורים בבית הספר או העיר או המחוז. לבצע את זה ברמה הארצית זה פשוט מוגזם וחסר כל היגיון. במיוחד כאשר ילד בפריפריה מקבל הרבה פחות מאשר ילד במרכז, והסיכוי שלו לעבור את הבחינה הארצית קטן בהרבה, רק בגלל שהוא גר בפריפריה או בעיירת פיתוח כלשהי. מספיק לקרוא שתוחלת החיים של אנשים שגרים בפריפריה קצרה מזו של אנשים הגרים במרכז – לא צריך גם לקצר להם את השמיכה בנושא החינוך.
הסיבה שהקשיתי בנושא של מערכת החינוך, שאינה מאמינה למוריה היא פשוטה: הייתי שמח מאוד אם המורים היו מקבלים אוטונמיה לבחון את התלמידים שלהם. זה הקשר בין בחינות הבגרות לבין רמת האמינות.
אם אני הייתי שר החינוך, הייתי נותן אמון במורים הטובים (ומפטר את הגרועים. מה לעשות. יש גם כאלו), ומאפשר להם לעבוד בקצב שלהם – ולא של משרד החינוך. זה הרי אבסורד, שילד שהוא קצת יותר "איטי" מסיבות אילו או אחרות, יצטרך להיבחן בדיוק באותה רמה של מי שלמד בתנאי דה-לוקס. בחינות הבגרות בישראל מוגזמות. פשוט כך. והגיע הזמן להוריד את הכמויות. מספיק עם בית החרושת הבלתי נגמר הזה לציונים.
בהשכלה הגבוהה, הסיפור שונה. אנחנו חייבים לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים נוקשים, במיוחד בכפר הגלובלי שבו אנו חיים. אני שומע לאחרונה על כל מיני מלינים למיניהם, על כך שמערכת ההשכלה הגבוהה דורשת קריאת מאמרים באנגלית בלבד, ו"למה לא עברית". ויש לזה הסבר מאוד פשוט: כי עברית לא מכינה אותך לעבודה בעולם האמיתי. לפחות לא רק עברית. עברית היא חשובה במערכת החינוך הממלכתית (וד"א – לא יותר מהאנגלית. עצם זה שמתיחסיים לאנגלית כמו "שפה זרה" זו הבעיה מס' אחת של מערכת החינוך היום, לדעתי), אבל אנגלית חשובה יותר במערכת ההשכלה הגבוהה – בכדי שנוכל להתקדם בעולם, ואפילו בישראל עצמה. למעשה, אני משתגע מזה שסטודנט לא מוכן לקרוא באנגלית מאמר בודד שנותנים לו בקורס. ולצערי אני נתקל בזה יותר מדי… וכן – זו עוד מחלה איומה של מערכת החינוך הישראלית…
טוב, אתה יודע מה דעתי.
בית הספר הוא בכלל לא מקום לרכוש ידע. את כל הידע שמלמדים בבית הספר אתה יכול ללמוד בשנה, אם אתה מעונין. המטרה של בית הספר היא:
1. בייבי סיטר.
2. למנוע מנערים לעבוד – אם אנשים יחפשו עבודה מגיל 15, אחוזי האבטלה יעלו.
3. להרגיל את העם לשבת בשקט ולקבל כל מה שאומרים לו – אחרת כולם יהיו יצירתיים מדי והחברה תתמוטט.
4. לאחד את העם. שלכולם תהיה תרבות משותפת (זאת היתה המטרה המוצהרת של חינוך-חובה באירופה)
5. לשמר את הסדר החברתי הקיים: העניים הולכים כאילו לאותו בית ספר, וכשהם נכשלים, האליטה אומרת להם שזו אשמתם – נתנו להם הזדמנות, והם פיספסו אותה. ככה המסכנים בטוחים שמגיע להם ולא מורדים.
@מודי – אני מכיר את דעתך מצוין. ואני גם מעריך אותה. לא תמיד מסכים איתה, אבל בהחלט מעריך אותה.
אני לא חושב שבתי הספר פשטו את הרגל מבחינה רעיונית. אני חושב שיש להם מקום בחברה הישראלית, כי לא בכל מקום ההורים מסוגלים לתת לילד שלהם חינוך טוב כפי שאתה נותן לילדה שלך. לא כולם יכולים לעבוד מהבית.
אני יכול רק לתאר לך את המצב שאני גדלתי לתוכו בצעירותי, לאחר שסבי וסבתי מצד אבא נפטרו: השאירו אותנו עם מטפלת, אישה חסרת שכלה, מבוגרת. האם יכולתי ללמוד את כל אותם הדברים שאני יודע היום – לבד באותה עת? אני חושש שלא. ממש לא. אני חושב שבית הספר הקנה לי ידע בסיסי, וחלק מהמורים אפילו עודדו אותי להמשיך ולהיות סקרן. לצערי, הם היו מעטים מדי – ובזה אתה צודק. בית הספר צריך למלא תפקיד של מעודד למידה, לא של מערכת סגורה, מיושנת וארכאית.
ולגבי הסעיפים שכתבת:
אני לא בטוח ש"מונעים מנערים לעבוד". זה נשמע לי מופרך. מאוד. כמו עוד איזו קונספירציה. אם יש לך מאמרים בנושא – אני אשמח לקרוא ולהעמיק את הידע שלי. אבל נראה לי בעיקר שלא מעסיקים נערים בעבודות מסוימות – כי אין להם את מוסר העבודה והבגרות הנדרשים. אני רואה את זה בכל מקום שבו אני מסתובב.
לגבי כיבוי היצירתיות – אני מסכים ולא מסכים. לא כל המורים כאלו (למרות שרובם כן), לא כל בתי הספר כאלו (למרות שרובם כן), וגם לא כל התלמידים כאלה (למרות שרובם כן).
לגבי תרבות משותפת – אין שום דבר רע בזה. להיפך – אני רואה בזה דבר חיובי מאוד.
ולגבי האפליה – אני מסכים איתך לחלוטין. זו גם הסיבה, שאני חושב שצריך לקדם חינוך משותף, אבל שתהיה אפליה מתקנת לשכבות החלשות.
לסיכום – אני לא חושב שבתי ספר זה דבר רע. אני חושב שצריך פשוט לאפשר למערכת המסואבת הזו להשתנות בהתאם לזמנים בה היא פועלת, וכרגע – היא ממש לא עומדת בקצב וממאנת להשתנות בגלל ועדי העובדים והרגולציה האיטית.
בית הספר הוא מוסד שקיים בכל העולם יותר ממאה שנים. בכל מקום מתלוננים שזה לא עובד, שילדים לא לומדים כמו שצריך, ועושים רפורמות: יותר חופש, פחות חופש; יותר שיעורי בית, פחות שיעורי בית; לא משנה מה עושים – מערכת החינוך כושלת. בכל העולם.
כשמשהו באופן קבוע לא ממלא את המטרה המוצהרת שלו, ניתן להסיק שהמטרה שלו היא אחרת. ולא משנה מה הסעיפים שלי – אבל המטרה של בית הספר איננה הרכשת ידע.
ראשית, השימוש של לפיד בטענה צודקת – שבעצם יש עליה הסכמה רחבה מאוד – הוא מניפולטיבי, כי הוא לא באמת מציע חלופה, וכל הויכוחים על החלופה הזאת ממחישים זאת – מדובר בפרשנות לדבריו, דברים שהוא לא ממש אמר.
שנית, לגבי הלמידה כערך – זה משהו הרבה יותר עמוק משיטה כזו או אחרת, הנורמה היא שלימוד, או אימון, הם פעולות שמתבצעות פעם אחת בלבד, אדם "מבוגר" לא צריך ללמוד, הוא צריך להיות "יצרני", כי למידה היא פעולה בלתי יצרנית. זה – לא מגיע משיטת לימוד כזו או אחרת, זו טעות הרבה יותר עמוקה והיא מושרשת בחינוך עצמו. גם אלו שמתלוננים על השיטה הזו מבקשים להחליף אותה בכזו שתייצר עובדים מועילים יותר ולא בכזו שתעודד למידה כערך בפני עצמו.
@איציק – ראשית, ברוך הבא לבלוג.
ולגבי מה שכתבת באופן ספציפי:
לגבי המניפולטיביות של לפיד – אני מסכים איתך לחלוטין. גם אותי זה מעצבן. למעשה, מה שמעצבן אותי בעיקר היא העובדה, שהאיש מדבר על צמא לידע וחינוך, ובמקום זה כותב נאומים מופרכים עם טעויות שלוקח שנייה וחצי לבדוק בגוגל. זה מראה על עצלנות, לא על "צמא לידע".
לכן בוא נאמר בעדינות – שהוא לא בדיוק הדוגמא האישית שאני מחפש.
ולגבי הלמידה כערך – אני לא בטוח שזו הנורמה. בטח שלא היום. כמעט בכל תפקיד שאותו ביצעתי עד היום במקומות עבודה שונים, ציפו ממני ללמוד לכל אורך הדרך. כפי שכתבתי קודם: שבוע שבו לא למדתי משהו חדש – היה שבוע מבוזבז מבחינתי.
רוב התפקידים היום מחייבים למידה בכדי להתקדם. לאו דווקא למידה "רשמית" אקדמית – אלא למידה כדרך חיים. וזה בהחלט הופך את האדם ליצרני. מה שאתה מתאר, מתאים אולי לאנשים שהגיעו ארצה לפני או מיד אחרי שהיא קמה – אבל בטח שלא היום. זה אולי לא נאמר בהרבה מקומות בצורה רשמית, אך עובד שלא לומד תוך כדי העבודה (או לפניה), לא רק שלא יתקדם – אלא שיפגר אחרי השאר, ואף ימצא את עצמו ללא עבודה.
ושוב – גם אם אני משתייך לענף הזה – אני לא מדבר רק על ענפי ההיי טק למיניהם. כל ענף – רפואה, רוקחות, עריכת דין, הנדסה, בניין – ועוד הרבה מקצועות – דורשים למידה אינטנסיבית ומתמשכת. כך שמה שאתה מתאר כתרבות מושרשרת, אולי נכון לאנשים בני שישים פלוס (וגם זה בהכללה לא נכונה בעליל), אבל בטח שלא לדור ה-X וה-Y (ואף ה-Z). בגלל שאין ביטחון תעסוקתי כפי שהיה להורינו, אנחנו מחוייבים ללמוד כל הזמן. זה כל כך בסיסי, שזה אפילו לא נאמר – אלא מצפים מאיתנו להבין את זה לבד. ההוכחה הכי בסיסית לזה ניתנת כבר בראיונות הקבלה לעבודה. מי שלא מבצע קצת מחקר בסיסי על מקום העבודה שלו – יתקבל בעין עקומה.
כך שבשורה התחתונה – קשה לי להסכים עם מה שאתה כותב לגבי התרבות היצרנית.
שתי השגות:
1. מסתבר שעיסוקיי מחוץ לתחום התמחותי הם דברים שעדיף להצניע, כך למשל כל שנות לימודי הביולוגיה שלי במקביל לעבודתי בתחום התכנות נחשבו כבזבוז זמן, או בכלל לימודי העשרה מכל סוג שהוא.
2. אתה מדבר על התמקצעות, ואפילו על זה אני לא לגמרי מסכים, כי לא פעם יש למעסיק אינטרס שהעובד שלו לא יתפתח מעבר לדרישות התפקיד כי אז הוא עלול למצוא את עצמו מתוסכל בתפקיד שלא ממצה את כישוריו. מעסיק בימינו הוא מאוד מפונק – הוא מצפה למצוא עובד שיתאים בדיוק לצרכי המשרה ללא צורך בהשקעה מיוחדת, וכשיסיים את עבודתו יתפוגג מאליו.
אוקיי – אז כאן אנו חלוקים בדעתינו, כי אני חושב שלימודי הביולוגיה שלך לא היו "בזבוז זמן".
כל לימוד – גם אם הוא לא קשור ישירות לקמצוע שלך – הוא דבר טוב. כך זה לפחות מבחינתי.
אני אתן לך דוגמא: סיימתי לפני שנה לימודי תואר במנהל עסקים למנהלים. סיימתי אותו בהצטיינות. כחלק מהתואר, לקחתי קורס בשם "מבנה החברה בישראל", קורס סוציולוגיה שאין לו שום קשר לכלכלה או לטכנולוגיה – שני הנושאים שאני הכי אוהב (וגם הכי אוהב ללמוד). בקורס הזה לי מרצה מדהים, בשם ישראל פלג, שהוא אינציקלופדיה ספרותית מהלכת. את כל דבריו הוא תיבל בדברים מהמקורות – הן היהודיים והן הסיפרותיים – וזה היה פשוט מרתק. באחת ההרצאות, הוא נתן דימוי מתוך "מלכוד 22" של ג'וזף הלר, וביני לבינו התפתח דו שיח ער ונמרץ של ציטוטים מתוך הספר. בפעם אחרת הוא ניהל דיון סוער עם סטודנט דתי על פירושים של ציטוטים מהמקורות. לא היה לזה קשר ישיר לקורס, לא היה לזה קשר ישיר לתואר שלי – ובכל זאת, זה ממש לא היה בזבוז זמן. להיפך – השכלתי. למדתי עוד דבר שניים מאדם אינטלקטואל אמיתי.
יש פתגם בערבית שהולך ככה (אם אני זוכר נכון): "אכבר מינכ ביום, אחבר מינכ בסנה".
הפירוש שלו הוא: גם אם אני גדול ממך ביום – יש לי ניסיון חיים של שנה מעליך.
במשפט הזה טמון הכל, מבחינתי. אתה צודק שאדם מתוסכל עלול לגרום למעביד שלו לבעיה, ואולי אף לעצמו. מצד שני, אדם משכיל ואדם שלומד ללא הרף, שמרגיש גדול על התפקיד שאותו הוא מבצע – יוכל לנסות להתקדם במקום אחר.
היום, כשאין ביטחון תעסוקתי – הלמידה מבחינתי היא ערך עליון. היא הבסיס לכל. והיא אף פעם לא בזבוז זמן. אף פעם.
אם היה ספק, אני ודאי שמסכים, כיוןנתי אך ורק לגישה הרווחת, בפרט בקרב מעסיקים פוטנציאליים – אבל לא רק. ד"א סיפור, בחברה שלא אציין את שמה (דווקא די נחשבת) התראיינתי והמראיין שעיין בקורות חיי התפלא "למה כל כך הרבה קורסים?" עבורי זו היתה אינדיקציה שלילית ביותר למקום העבודה.
אז מי שראיין אותך מחפש יס מן.
גם זה קיים. אבל אתה יכול לבחור לא לעבוד תחתיו. זה מה שאני הייתי עושה, בכל מקרה. לא הייתי מגיע למקום עבודה שמנסה לקצץ את כנפיי או תוהה בשביל מה אני לומד. לצערי, הייתי בארגון כזה (אחת מחברות הסלולר), ולא שרדתי בו שנה.
אני יודע שהדיעה הרווחת היא שצריך לסיים תואר ראשון (ולא משנה איך. גם עם ממוצע 60) וזהו. אני יכול רק לומר, שאני מרחם על מי שחושב כצורה הזו.
אני נתקל בהמון סטודנטים שלא מבינים בשביל מה הם צריכים לבצע מטלות בכלל, ולמה הם צריכים תואר. רק בימים האחרונים פנה סטודנט מסוים למרצה שאני עובד איתו ואליי, וביקש פטור ממטלות הקורס, כי "הוא עמוס בעבודה", וגם "כי זה יפגע לו בממוצע". אחר כך הוא טען שהוא לא ביקש פטור מלא (למרות שבמיילים שלו יש הוכחה ברורה שהוא כן ביקש, אבל נעזוב את זה לרגע), אלא רק להגיש ביחידות במקום בקבוצה, כי "אין לו זמן להיפגש עם אנשים". ואחרי שגם זה לא הלך לו – הוא הציע לשלם לי כסף בשביל לבדוק את העבודה של שתוגש ביחידות…
אתה מבין עד איזה רמה אנחנו מגיעים כאן?
אנשים חושבים שעם קצת כסף הם ישיגו הכל. והם לא מבינים שהשכלה זה דבר שצריך לעבוד בשבילו.
אני מניח שאני לא צריך לשכנע את המשוכנע, כי כפי שכתבת בעצמך – אתה לא שייך לאותה דיעה רווחת. אבל לצערי אני רואה יותר מדי אנשים היום שלא מבינים בשביל מה צריך בכלל ללמוד (ושוב – אני לא מתכוון דווקא ללימודים רשמיים או אקדמיים. אלא על לימוד במובן הכללי של המילה). אנשים רוצים לחיות ב"איזור הנוחות" (זה התרגום הכי טוב שמצאתי ל-Comfort Zone) ולא לזוז ממנו, והם לא מבינים שאם הם לא יזוזו ממנו בעצמם, מישהו כבר ידאג להזיז אותם בכוח.
כל המערכת מבוססת על ההנחה הזו. אם ההנחה היתה הפוכה, כלומר שאנשים לומדים כל הזמן, לא היו מפרידים בין "לומדים" ו"עובדים", אלא שולחים את הסטודנטים לעבוד.
ברור גם שההנחה שגויה, אבל מערכות גדולות מתבססות לעתים קרובות על הנחות שגויות – למשל, כל התורה הקפיטליסוית מבוססת על ההנחה שאנשים הם רציונליים.