על שוטרים ונפצים
די. נמאס לי. הסיפור הזה יוצא לי מכל חור אפשרי, מכל נקב שאתם יכולים לחשוב עליו.
לפני חודשיים בדיוק, כתבתי כאן על מה שהפכה להיות השכונה שלנו – הארלם בהתהוות. מאז לא השתנה הרבה – מדי יום שני אני מתקשר למשטרה, הם אומרים שהם שולחים ניידת, כלום לא באמת קורה, וחוזר על עצמו חלילה. לעיתים במוקד 100 של המשטרה היו אומרים שאני צריך לתפוס את המנוולים הקטנים בעצמי או לתת להם את מספר הבית שממנו נזרקים הנפצים.
עד עכשיו חשבתי שמדובר ב"סתם" נפצים, כאלה שגורמים לי להרגיש, ממרומי הקומה ה-14, עם חלונות סגורים לחלוטין, כאילו מישהו מפוצץ מכונית אצלי במרפסת. עזבו את דובי המתוק שכל הזמן רועד מפחד, ואת היללות הבלתי פוסקות של הכלבים בשכונה בכל פעם שהילדים האלה דופקים פיצוצים פה למטה. הרי אותם זה ממש לא מעניין.
ביום שני האחרון החלטתי שנמאס לי. פשוט לא יכולתי יותר.
מאחר ואני לא יכול להרים יד על הילדים בלי שאני אעצר בעצמי, החלטתי לרדת למטה, לשכונה ולראות מאיפה מגיעים הפיצוצים אחת ולתמיד, ולראות מי אחראי לחרא הזה. גיליתי חבורה של ילדים, לא יותר מבני 13-14, ערסים עאלק "בני טובים", ששיחקו לא רק בנפצים, אלא ברובה אוויר של ממש. בדיעבד, התברר לי שיש להם גם דברים כמו פצצות "טייגר" שלא היה לי מושג על קיומן בכלל. הם פיצצו את הפצצות שלהם בחצר בית הספר היסודי שליד הבית שלנו. ברגע שהם ראו שאני מתקרב אליהם, זה שהיה לו רובה אוויר החל לברוח, והחברים שלו, אמיצים שכמותם, עטו על ראשם את הברדס / קפוצ'ון שלהם, כאילו היו איזה סוחרי סמים בהארלם.
מאחר ואני לא מסוגל לרוץ יותר מדי, התחלתי לעקוב אחריהם למרכז המסחרי הקטן בשכונה שלנו, תוך שאני מתקשר למשטרה ומתאר להם איך נראים החבר'ה האלה, ומה הם עושים. מתברר שלמשטרת ישראל זה לא מספיק. הם הבטיחו לשלוח ניידת. אז הבטיחו. הגיעו ל-30 שניות, הילדים ראו את הצ'קלקות, ברחו לבתים, ויצאו אחרי 5 דקות כדי להמשיך ב"משחק" שלהם. השוטרים כבר לא היו שם יותר. התקשרתי שוב למשטרה. שאלתי למה לא נעשה דבר. המוקדנית, בחורה בשם ליאורה, החלה לצרוח עליי שהיא לא יכולה לשלוח ניידות לכל ראשון לציון, ושאני צריך לדעת מיהם הילדים האלה ואיפה הם גרים. אני אמור לעשות את העבודה של השוטרים, כן? עאלק משטרה יש לנו. התקשרתי למוקד של העירייה בפעם המי-יודע-כמה. אמרו לי שאין דרך להגיש תלונה רשמית וקבועה, ושעליי להתקשר לחברה לביטחון. חבל רק שב-17:30 אין שם אף אחד. בטח לקחו חצי יום חופש או משהו. הרי אין פשע בראשל"צ אחרי 16:00! זה ידוע, לא?!
מאז יום שני, הסיפור התגבר, ועכשיו בכל יום אחרי הצהריים (כולל היום בצהריים) יש פיצוצים מתחת לבית שלנו. הילדים תפסו אומץ.
היום קראנו שוב למשטרה. וכן – הם הגיעו שוב, ראו את הילדים עם ה"משחק" שלהם – להלן רובה אוויר – אמרו להם "נו, נו, נו" והלכו. בלי להחרים את הנשקים שלהם, בלי כלום. ביקשנו ממי ששלחו אותם שיחכו 2 דקות כדי שנרד לדבר איתם. אני אתן לכם ניחוש אחד – הם חיכו לנו או ברחו?
אלה פנתה לכמה ילדים קטנים פה באיזור, שהחבורה הזו איימה גם עליהם, והם נתנו לנו שני שמות של ילדים בני 13, שלומדים בכיתה ז' בתיכון מקיף ה' שמתחת לבית שלנו. ממש ערסים למופת. מתברר שהם מכוונים את הרובים שלהם ואת הפצצות שלהם גם לאנשים. יש לנו עדויות מצולמות של הילדים שנפגעו מהם.
אלה ואני החלטנו שאנחנו לא שותקים יתר. נסענו למשטרת ראשל"צ כדי להגיש תלונה רשמית. חיכינו שעה ורבע, רק בכדי שהחוקר היחיד בתחנה יאמר לנו, שייקח לו עוד שעה לפחות, ועדיף שנגיע מחר בבוקר. וזה מה שנעשה. נמאס לנו שילדים בני 13 השתלטו לנו על השכונה, ושההורים שלהם לא עושים כלום.
איפה ההורים שלהם באמת? אין לי מושג.
ברור לי דבר אחד – יש מישהו מבוגר שמוכר להם את הנפצים האלה ואת התחמושת שמשמשת אותם לפגוע באחרים.
וכשאתה רואה באינטרנט אתרים כמו זה וגם זה וגם זה, אתה הופך לחצי מקס הזועם. וזה עוד כלום – הרשת מלאה באתרים, פורומים ובלוגים שמלמדים איך להכין נפצים.
ועכשיו אני פונה אליכם/ן: אם יש למישהו מכם/ן רעיונות, למי אפשר לפנות בנושא, אולי מבחינת חקיקה אפילו – כדי שבעלי חנויות הצעצועים או חנויות אחרות ייענשו על מכירת חומרים כאלה לילדים, כשהם יודעים בבירור שהדברים האלה משמשים להכנת פצצות – אני אשמח לשמוע.
הנפצים האלה הם לא משחק ילדים. צריך להבהיר את זה כאן ועכשיו.
אני אולי נשמע כמו איזה זקן טרחני, אבל האמת היא שפשוט נמאס לי לחיות בשכונה שבה מפוצצים לי את האוזניים ופוגעים בכלב שלי.
היום זה הכלב שלי, מחר זה הילדים הקטנים שלכם.
האלימות הזו חייבת להיפסק.
(ואם להיות לרגע כנים – אני ממש לא מאמין שמטרת ישראל תעשה עם זה משהו. אני לא סומך עליהם בשיט).
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אם ידועה לכם זהות הילדים, אולי כדאי לדבר עם ההורים שלהם? למרות שאני די בטוחה שהם לא הורים למופת, אולי זה יכול לעזור. גם כדאי לכם למסור למשטרה את העדויות שצילמתם.
אני מקווה שהמטרד הזה ייפסק בקרוב. 🙁
לא, לא צריך לדבר עם ההורים שלהם.
הוא לא עובדת סוציאלית אלא אדם עובד שרוצה לנוח כשהוא מגיע הביתה ושהשכונה שלו תהיה נקיה מעבריינות.
האזרח לא צריך לדבר עם עבריינים, בשביל זה יש משטרה ובתי כלא.
יצא לי לדבר עם אבא של אחד הילדים וכשראיתי כמה הוא מבסוט וגאה באלימות של הבן שלו (תתפלאי) הבטחתי לו שאני אתלונן במשטרה. את יודעת מה הייתה התגובה שלו? "הוא קטין, לא יעשו לו כלום". אז בבקשה – אם להורים לא אכפת שהחמודי שלהם יורה בילדים קטנים ויכול לגרום להם לעיוורון לכל החיים, אז איך אפשר לקוות שהילד יפסיק?
המדינה – עם המועצה לשלום הילד – דואגת כל כך לילדים המופרעים שלא ייפגעו מאף אחד, שהיא שוכחת שיש ילדים אחרים, שנותנים חשופים לפגיעות חמורות בכל זמן. מה איתם? מה עם הילדים הקטנים שיורים בהם? שיכולים לגרום להם לנכויות לכל החיים? מי יגן עליהם?
אני בהלם!
כמו שתמיד אמרתי – יש אנשים שלא צריכים להתרבות. פשוט זבל אורגני.
חופשי…
אני עדיין חושב שצריך לעשות מבחני הורות לאנשים מסוימים…
לא יזיק לפנות למנהלת ביה"ס.
זה בהחלט אחד הצעדים הבאים שלנו.
כאמור – יש לנו עוד כמה "שפנים בכובע", ואנחנו נבדוק את כל הדרכים החוקיות לפעול נגד החבר'ה האלה.
מתברר שלפחות אחד מהם גם הולך לבית כנסת שמתחת לבית שלנו, מה שממש לא מפתיע אותי.
מסתבר שבראשון לציון פועלת תכנית "עיר ללא אלימות".
אולי כדאי ליצור קשר עם מנהלי התכנית בעיר. לא מתוך טענה של "איך זה שיש תכנית גרנדיוזית ותראו מה קורה למרות זאת", או ממקום של האשמה בכשלון או דבר דומה. אלא מתוך מקום של "מה אפשר באמת לעשות כאזרח בעיר על מנת להקטין את התופעה"?
ואולי מה שיעזור זה להגיע לשם עם כדורגל ולהתחיל לשחק. (אמר מי שעובד עד בוא החמה. וכך מסרס לו המרוץ אחרי העושר האישי את הדרך לאושר החברתי. תגיד, זה קורה גם בימי שישי? שבת?)
@מרק – זה רעיון לא רע בכלל חשבתי אתמול על העניין הזה של "עיר ללא אלימות", ואני יודע שראשון חתומה על האמנה הזו.
האמת היא שאני התייחסתי לאמנה הזו עד כה בסרקזם, בגלל שלא האמנתי (ואני עדיין לא מאמין) שחתימה תגרום לילד אלים לשנות את דרכיו.
לגבי הכדורגל – לצערי זה לא קורה רק בבית הספר היסודי, אלא בשכונה באופן כללי. זו שכונה שאמורה לפחות – "על הנייר" – להיות שכונה טובה. בפועל, כאמור – היא הופכת להארלם.
לגבי שישבת – אני חייב להודות שעד כה זה כמעט לא קרה בשישבת. אבל אתמול אחרי הצהריים ובשישי האחרון החל מ-14:30 בערך אכן היו פיצוצים ויריות.
אני מניח שזו התגובה שלהם למעשים שלי.
דבר אחד בטוח – אנחנו לא הולכים לוותר בקלות כזו. למשטרה לא הלכנו אתמול בסוף, אבל אנחנו מתכננים ללכת לשם מחר בצהריים כדי להגיש תלונה רשמית.
בלי קשר – אנחנו נפנה גם למנהלים בבית הספר שלהם וככל הנראה גם למי שמנהל את התכנית של "עיר ללא אלימות", כפי שהצעת.
הבעיה העיקרית, ללא צל ספק, מתחלקת ל-3 דברים, שקטונתי מלשנות, אבל טוב לשים עליהם את האצבע:
1. חוסר היכולת או הרצון של ההורים לשים גבולות לילד.
2. עידוד של הילד לדפוק את כולם – הם הרי רואים איך ההורים שלהם מתנהגים כמו בהמות.
3. ד"ר יצחק קדמן. אני רואה בו אחראי אישית למצב של היום. אמנת "זכויות הילד" יצאה מכל פרופורציה. זכויות הילד באות על חשבון זכויות המבוגר. רואים את זה בכל מקום. הלוואי והייתי יכול להעיף סטירה לילדים מהסוג של אלה שהשתלטו לנו על השכונה. אבל כמו שאלה כבר ציינה פה, הילדים האלה למדו שהכל מותר להם – גם אם זה בא על חשבונם של ילדים ומבוגרים אחרים. ולזה אחראי הטמבל הזה, שמתיימר להבין את הילדים – גם האלימים שבהם.
אני פעם התלוננתי על יריות מתחת לבית שלי, והמשטרה לא הגיעה.
אחרי שעה שוב נשמעה יריה אז המוקדנית אמרה לי "מה? הם עדיין יורים שם? אני אגיד להם שיבדקו".
כלום. את הצ'קלקות שלהם רואים מהצד השני של העיר, השוטרים לא מסוגלים לרדוף אחרי אף אחד. הייתי מאשים את הדונאטס, אבל בישראל זה לא כ"כ נפוץ. מעניין מה זה אם לא דונאטס. אולי כנאפה?
@שמוליק – אצלינו זה בורקסים. כבר כתבתי על זה כאן.
אנחנו היינו מתלוננים על מסיבות קריוקי בתורכית בקומה העליונה של הבית שלנו.
והמשטרה היתה מגיעה (אמנם היינו צריכים לחכות ל-12 בלילה ב-ד-י-ו-ק) אבל הם היו מדברים איתם והחגיגה היתה נפסקת.
זה היה לפני כמה שנים, כשהילד הראשון נולד… אולי מאז כל השוטרים הטובים יצאו לפנסיה…