דו"ח קריאה – מאי 2010
אז הנה הגיעה עוד תקופה של שבוע וחצי, שבה אני קורא בקצב של ספר וחצי ליום בערך.
אני אמור לקרוא חומר לימודים בימים אלה, בגלל לחץ מבחנים, סמינר וכאלה, ועדיין – הרגשתי את הצורך למלא מצברים עם ספרים.
הפעם החלטתי לקרוא דברים מסוגים שונים, כדי קצת לגוון, אלא שאני מניח שהמוטיב החוזר הוא: ספרים שיחסית קל לקרוא אותם. הם לא מכבידים, לא מעציבים, אבל בהחלט יכולים לרגש ולהעצים את חוויית הקריאה.
כרגיל, אני מרגיש שאם לא אכתוב עליהם כמה מילים, אני אפספס משהו.
אז בואו נתחיל את הקריאה, לפי סדר כרונולוגי של עשרת הימים האחרונים:
"מעגל מכושף" – הרלן קובן – עוד ספר-טיסה של הרלן קובן, אמן המותחנים, שמוציא ספרים בקצב שהוא הולך לשירותים. זהו עוד ספר בסדרת "מיירון בוליטר" שלו, סוכן הספורטאים שהופך בכל ספר לבלש בעל-כורחו. כמו כל ספריו של קובן, גם הספר הזה הוא מהיר מאוד, עם אקשן שמתחיל למן הפרק הראשון ועד האחרון, ללא הפוגה. כל ה"יצורים" שהוא נתקל בהם בדרכו לפענוח התעלומה, הם עוד דמויות משונות ויקצוניות שקובן אוהב להשתמש בהן, כדי להבהיר אי-אילו נקודות, וכדי לסחוט עוד קצת מתח מהקורא. בספר הזה, בוליטר נקלע לפרשת חטיפה של בנם של זוג שחקני גולף – היא החשקרנית הטובה בעולם, בילה שחקן כושל, שמתקרב לרגע קטן של תהילה, לפני שנוחתת עליהם מכת החטיפה הזו. כרגיל, יש לא מעט גופות שנערמות על הדרך, שקרים מפה ועד הודעה חדשה, ותסבוכות שלא ברא השטן. אם אתם אוהבים את קובן – זהו עוד ספר טוב בשבילכם. קראתי כבר טובים יותר של קובן, אבל זהו עוד אחד בשרשרת. אפשר לומר, שאחד הדברים הבאמת מושכים בסדרת "בוליטר" של קובן, היא הדרך של הסופר להוציא בדיחות ולא מעט סרקאזם טהור, באמצעות הדמות הראשית שלו. זה יוצר אפיל מסויים, שאני מבין למה קוראים רבים נמשכים אליו.
הלאה..
"מחליף קידומת" – דייב בארי – את דייב בארי אני מכיר כבר לפחות 15 שנים. הוא אחד הסאטיריקנים הטובים בעולם, לטעמי. בארי כותב כבר שנים טור בעיתון "מיאמי הראלד" בארה"ב וכן ספרים רבים שלו גרמו לי להנות מקריאה. האיש הוא פשוט אמן. הוא מצליח להצחיק, גם כשמתרגמים אותו לעברית, אם כי אני חייב להודות – שספריו בשפת המקור טובים יותר. אבל כשראיתי את הספר אצל אלי, לא יכולתי שלא להכניס אותו לרשימת הקניות שלי. בספר זה, ששמו המקורי הוא "Dave Barry Turns 40", בארי מביא את כל הנקודות השליליות בהחלפת קידומת – או ליתר דיוק – במעבר לגיל המעבר. כרגיל, הוא עושה את זה נהדר, ומצליח להראות גם את הנקודות הכואבות ביותר למין הגברי, כמשהו מחויך, כמשהו שלא צריך לקחת ברצינות גבוהה מדי. אני מניח שחלק מההומר לא יובן במעבר מאנגלית לעברית, אבל כשאני קורא ספרים כאלה, אני נוטה לתרגם לי אותם מיידית בראש לאנגלית, וזה הופך את כל החווייה לאחרת.
"ליווי צמוד" – רוברט קרייס – עוד ספר אקשן מהיר וקצבי, מבית היוצר של קרייס. אם אצל הרלן קובן, יש הפוגות "רומנטיות" קלות בספרים שלו, פה לא תמצאו שום הומור. אם אתם קוראים את הספר הזה – תהיו מוכנים ליריות ופיצוצים למן הרגע הראשון. אין פה משחקי בלשים, רק שומר ראש, איש צבא לשעבר, ששומר על ביתו של מיליונר, שראתה משהו שלא היתה צריכה לראות, כשהיתה מעורבת בתאונת דרכים. תחשבו סרטי שווארצנגר, ואולי תתחילו להבין מה הולך כאן. רוצים ספר שלא ייתן לכם להוריד אותו מהיד? הנה אחד כזה. למי שאוהב את זה, יש פה המון פיצוצים וגופות, שלא מפסיקים להיערם, להנאתו המרובה של הקורא (לפחות שלי). המון טוויסטים בעלילה, גם הוא צפוי למדי (לפחות כך הוא היה עבורי).
"פתאום דפיקה בדלת" – אתגר קרת – והנה משהו שונה לגמרי: קובץ הסיפורים הקצרים החמישי של אתגר קרת, אחד הסופרים שאני באמת מעריך (במיוחד כשבארץ יש כל כך מעט סופרים, שאני נהנה לקרוא את כתביהם). אתגר קרת חוזר פה, ובגדול. הוא מפציץ בסיפורים קצרים, אחד אחרי השני, רובם אינם ארוכים יותר מ-2-5 עמודים. מה שיפה הוא, שקרת מצליח, עם תיאורים קצרים אך מאוד-מאוד מדוייקים, לומר מעט והתכוון להרבה. הוא הצליח להשאיר אותי עם פה פעור, כמעט בכל סיפור שלו. הוא מפתיע, מעניין, כובש וציני. הקצב שלו הוא לא מהיר כמו של הספרים לעיל, אבל אין ספק, שה"רגיעה" הזו, היא רק דרך אחרת לגרום לך להמשיך ולקרוא עוד סיפור ועוד סיפור. לקח לי יום וחצי לגמור את הספר הזה. לא יכולתי להפסיק. גם כשכבר כן נאלצתי להפסיק (בשביל לישון קצת – גם זה צריך מפעם לפעם), זה ממש כאב לי! אני רציני! פשוט ניסיתי למשוך עוד ועוד. אז אם אתם מאוהדי קרת, וגם אם לא, בעצם – רוצו לקנות! אני מבטיח לכם שלא תתחרטו!
"יומנה של קופאית" – אנה סאם – אנה סאם היתה קופאית ברשת סופרמרקטים בצרפת, במשך 8 שנים רצופות. את חוויותיה היא העלתה לבלוג שלה (אם אתם קוראי צרפתית, לכו על זה.. ). מתוך כל הפוסטים שלה, היא הוציאה ספר, שתורגם ויצא בארץ ב-2009. הספר, כצפוי, הוא קליל מאוד, ומספר על כולנו, בעצם – הלקוחות בסופר. אלה שלא מתייחסים לקופאית בגלל הסלולרי, אלה שמעכבים לה את סוף המשמרת, התחמנים למיניהם שממלאים עגלות בתור לקופה, ומה לא. לדעתי – הספר רחוק מלהיות מבריק. הוא מרגיש קצת מאולץ. למרות זאת, מעניין, כחוויה אנתרופולוגית נטו, לקרוא ולראות איך הקופאיות רואות אותנו מהצד שלהן.
"שאטר איילנד" – דניס ליהיין – את הסרט שיצא לאחרונה לא ראיתי, למרות ששמעתי עליו ביקורות לא רעות בכלל. הספר נמצא אצלי כבר קרוב לשנתיים, והחלטתי שזה זמן טוב לראות על מה כל המהומה. אני תמיד מעדיף לקרוא את הספר לפני הסרט, גם אם זה עלול לקלקל. אני מעדיף שהספר יקלקל לי את הסרט, ולא להיפך. בכל מקרה – נארה לי גם שאני אוותר בכלל על הסרט אחרי הקריאה (כן – גם זה יכול לקרות). הספר מספר על שני מרשלים של ארה"ב, שמגיעים לבית חולי לחולי נפש, אשר מחזיק בתוכות את החולים האלימים ביותר, והוא נמצא על אי מבודד, 18 ק"מ מהיבשה. שני המרשלים, אמורים לחקור את היעלמותה של אחת האסירות/חולות מהמתקן. ייאמר לזכות ליהיין, שהספר אכן מאוד מותח. הוא לא קצבי כמו אלה שהזכרתי לעיל, אלא נבנה בצורה חכמה מאוד, וליהיין מצליח להשאיר אותך "על בהונותיך", כמו שאומרים. כל התפאורה מסביב, אמורה לסחוף אותך לתוך הרגשה של מקום קודר, מפחיד, שאין ממנו יציאה. אני חייב לציין שאהבתי את הספר הזה. יחד עם זאת (זה נשמע אולי קצת יהיר, כשאני מזכיר את זה בפעם השנייה בפוסט הזה) – ראיתי מהר מאוד לאן הספר הזה לוקח אותך. אמנם לא חשבתי ולא קלטתי את כל הפרטים, אבל הכיוון הכללי היה ברור למין הפרק השני או השלישי. האמת? זה לא גרע כהוא זה, מחוויית הקריאה של שאטר איילנד. אם אתם אוהבים מותחנים פסיכולוגיים יותר, כאלה שלא כוללים גופות על גבי גופות, או פיצוצים לרוב – זה המותחן בשבילכם. הוא בהחלט סוחף ומעניין.
"גברים שבוהים בעיזים" – ג'ון רונסון – עוד סרט שיצא לאחרונה (2009) בעקבות ספר משעשע למדי של רונסון. גם את הסרט הזה לא ראיתי, והרבה ביקורות שליליות התפרסמו עליו, למרות שורת הכוכבים ששיחקו בו (ג'ורג' קלוני, ג'ף ברידג'ס, אואן מק'גרגור וקווין ספייסי). רונסון, עיתונאי חוקר ובעל טור בעיתון הבריטי "הגרדיאן", כותב פה ספר שמערב מציאות ודימיון, שמשתלבים זה בזה, ויוצרים מצג משעשע וציני מחד, אך גם מפחיד מאידך. רונסון מעלה על הכתב את סיפורה של יחידת אנשי מודיעין של הצבא האמריקאי, המגויסים על מנת להפכם לחיילי-על, מין כוח ג'דיי, שיכול לחדור למוחו של האויב ולנטרל אותו, או להוציא ממנו הודאות ומידע, ללא אמצעים קטלניים. כמובן, שכמעט כל הספר מדבר ומתסיס קונספירציות אילו או אחרות, אך דבר זה נעשה בדר"כ בלי כוונות רציניות מדי. אבל כאמור – מצד שני – השימוש, למשל, שצבא ארה"ב עשה במוסיקה רועשת במשך ימים ולילות, על מנת לגרום לאסירים עיראקיים להודות בפשעים או לתת מידע מודיעיני חדש, היה אמיתי לגמרי. רונסון מנסה, כביכול, להתחקות אחרי מקורה של ההחלטה להשתמש באמצעים הללו, והוא מגיע לאנשים מוזרים ביותר, כאשר ה"ממציא" הוא ג'ים צ'אנון, מחבר מניפסט/מדריך לחיילי העל בשם "בטליון צבא בראשית", מסמך אשר עומד לנגדי עיני כל המפקדים בצבא, וכל אלו אשר מעוניינים לשכלל את מורשתו של צ'אנון, כדי לקדם את נושא חיילי-העל. כמה מתוך זה אמיתי וכמה מתוך זה הוא פראנויה לשמה? אני אתן לכם להחליט. בהחלט ספר שווה קריאה. הוא ממש מרתק, כמו שספרי קונספירציות נוטים להיות..
זהו להפעם. נראה לי שהגיע הזמן לחזור ולקרוא חומר לימודי, לא?
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
שים אותי בתור להשאלה של קרת!
אין תור – ואתה מוזמן לשאול, בשמחה!