אונס מול "חוסר נוחות"
כולם כבר שמעו על האונס של הנערה בתל אביב, ע"י 15 איש –
לא פחות – במשך כמה שנים. 
כולם גם יודעים שיש בחור אחד – "בן טובים", או איך-שלא-יקראו-לו, שאשם בכך בעיקר, בגלל שהוא ניצל את אהבתה (שאינה-יודעת-גבולות) של הנערה אליו. א' הם קוראים לו בחדשות. כאילו מאחורי האת הזו אין כלום מלבד נער תמים בן 17-18, שלא עשה מאום מלבד היותו קטין – ולכן אסור לפרסם את שמו.
וזה ממש מכעיס אותי. כל האותיות האלה של הנערים הברוטליים האלה – כל ההתחשבות במצבם, אחרי שלא התחשבו בגופה של נערה חסרת-ישע.
והיום קיבלתי מייל בנושא הזה, בלשון זו (כל ההדגשות והלינקים במקור):
כל פרשת האונס וההתעללות ב"שכונת יוקרה בצפון תל אביב" (בדיחה טובה. כולה ערסו-צפונים משכונת המשתלה והסביבה) נבטה והחלה בין כתלי תיכון מקיף ליידי דיוויס. המוסד עצמו נוקט כרגע בגישת "לא ראיתי, לא שמעתי", המוכרת לנו היטב משעותיו האפלות ביותר של המין האנושי. כמובן, הפרשה בסך הכל החלה בליידי דיוויס, אבל משם רוב המעורבים עברו לבית ספר אחר לפני שנה-שנתיים. והנה כי כך ליידי דייוויס מבקשת לרחוץ ידיה מהפרשה. נכון, הזוועה נמשכה, אבל כעת זה מחוץ למוסד. "לא ראינו, לא שמענו, ועכשיו ממילא הם לא לומדים כאן אז מה אתם רוצים מאיתנו".
צפון תל אביב יכול להיות אחד המקומות הכי אלימים שיש, נדמה לי.
כבוד למגזר.
בגלל שהנערים הם קטינים ממשפחות מבוססות, בטח לא יקרה להם כלום, כולה נזיפה ואולי כמה חודשי עבודת שירות. לכן מצ"ב תצלומים של החשוד העיקרי ואחד מהחשודים הנוספים. דעו ממי להתרחק וממי להישמר.
אני קוראת את התגובות לכתבות בווינט ובעיקר מתרשמת מכמות המגיבים שמזדעזעים, אך כמובן מקשים "איפה היו הורי הילדה?", ומכאן משתמע שהפושעים אשמים פחות מכיוון ש"הצד של הילדה" התרשל במילוי תפקידו.
ובכן, לכל קשי התפיסה שהצליחו שלא לקרוא בין השורות – למשל, איך זה שהוריה לא התראיינו בנושא, לא הגיבו, ואפילו לא הוזכרו בכתבות – מדובר במשפחה ש"מוכרת לשירותי הרווחה" (יותר מזה אסור לרשויות להוסיף משום שמידע על קורבנות התעללות בתוך המשפחה, ובפרט קטינים, הינו חסוי).
מה זה אומר? שהפושעים אפילו יותר אשמים, משום שהם בחרו בקורבן הקל ביותר – מי שסבל מהזנחה והתעללות בתוך המשפחה חשוף פי כמה וכמה לעוד התעללויות, כי הוא חלש יותר, בודד יותר, מושפל יותר, חסר הגנה, מופקר מצד משפחתו. מטרה נייחת. צריך להיות סדיסט רציני כדי לדרוך על מי שממילא נמצא על הרצפה.במיוחד מדהימות אותי תגובות הורי הילדים, בנוגע ל"מין בהסכמה". אז כן, מסתבר שבעיניהם אונס קבוצתי של בת 15, פלוס מכות, פלוס כיבוי סיגריות (!) תוך כדי, יכול להיות בהסכמה כי אולי הילדה בקטע של סאדו (בחיי! אנשים אשכרה כתבו כאלה דברים).
אז ככה:
היא קטינה, זה נעשה תחת איומים = אין שום "הסכמה" בתנאים כאלה. זה בערך כמו לכרות למישהו את הרגליים ואז להאשים אותו שהוא לא בורח מספיק מהר.
בחיי, ראיתי את עמוד הפייסבוק של הילדה הזו, וזה שובר את הלב.
הנערים מקבלים את כל המשאבים וההגנה של המערכת: גיבוי מהוריהם, פרקליטים מהוקצעים ומה לא.
לילדה, לעומת זאת, אין שום דבר מזה. ההיפך, עוד מאשימים אותה בהזנחת הוריה.
חברה נמדדת ביחסה לחלשים. היכן שהמערכת כשלה וכושלת בהפקרת החלש לחסדי סוטים וסדיסטים למיניהם, חובה עלינו, בני האדם, להגן עליהם, בבחינת "לא תעמוד על דם רעך".
אתם מוזמנים להפיץ מייל זה. אפילו רצוי.אם יש ביננו אנשים שמסוגלים להעביר המסר הזה גם לילדיהם וגם לאחרים זה צו השעה.
כואב כואב שאנו חסרי אונים ולעיתים כה קרובות לא מעורבים ולא מתעניינים אצל ילדנו אז…. כדאי מעת לעת לשוחח עמם.
יחד עם המייל הזה, הגיעו "לידי המערכת" גם תמונות של הקטין הידוע באות א', בעל מבט העגל, שאינו מבין מה לעזאזל רוצים ממנו. והמבט הזה מכעיס עוד יותר. כי אתה באמת יודע שהילד הזה אולי ילך לבית הסוהר, אבל מה שהוא העביר את הילדה זה לא פחות מגיהנום. אתה יודע שמה שמגיע לו זה גיהנום לא פחות גרוע של עינויים, אבל הוא יקבל איזה מוסד במקרה הטוב, שמגיש לו 3 ארוחות ביום ושמירה צמודה, ואפשרות ללמוד ולצאת עם תואר בעוד שנים מעטות.
כי ככה מערכת המשפט שלנו: לא באמת מאפשרת שלא לקצוב את עונשו של מישהו ש"רק" אנס. הוא יקבל במקרה הטוב מאוד 10 שנים, ייצא בעוד 7 על "התנהגות טובה", בעוד שהילדה תנסה לסיים את חייה בדרך-לא-דרך.
הרי כולנו מכירים את המקרים האלה. קראנו עליהם, שמענו עליהם, הם פה בישראל – ולא באיזה מקום אפל אחר.
ואז יש לך את הררגשה שאתה רוצה להעביר את המייל הזה לכל תפוצת נאט"ו. ואת זה גם עשיתי, למרות תחושת האי נוחות. ולמה אי-נוחות? כי הנאשם הוא בכל זאת קטין, ואתה חייב לתת לו את "חמת הספק", למרות שברור לך שאין באמת דבר כזה במקרה הזה. אתה צריך לחכות לכתב אישום, או לראיון הבא שלו ב"ידיעות אחרונות" על כמה שהוא מסכן, והוא לא מבין מה רוצים ממנו. שזה היה ב"הסכמה".
ועירא גם מזכיר לי שתחשות ה"אי-נוחות" הזו שלי מוצדקת, כי לא משנה מה, אסור להעביר כך תמונות של קטינים.
ואני לא יודע מה להרגיש. חרא עם זה שבכל זאת העברתי, או תחושת גאווה על זה שחייבים להראות את פרצופו האמיתי של שליח השטן הזה.
או בכלל תחושה של צדק מסוים – על כך שבבלוג שלי לא העליתי את התמונות, למרות הכל. למרות שבאמת רציתי.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
[…] הפוסט האחרון על האונס המתוקשר, דיברתי היום בצהריים עם מודי, חבר יקר, […]