כל אחד והכאפה שלו
בדיוק סיימתי עכשיו שיחה מאוד מעניינת עם בחורה שסיפרה לי על כמה כמה כאפות שהיא מקבלת (ולא רק. היו גם דברים נהדרים בקולה). זה הזכיר לי שיש חיים שלמים בחוץ, אנשים רבים שהחיים שלהם מלאי "כאפות" כאלה. כל פעם שאני מרגיש שהעולם "מכפכף" אותי קצת יותר מדי, ואני מרגיש על סף דיכאון או ממש בתוכו, אני לוקח ספר ליד (שלצערי נעלם לי בחודש האחרון כשהייתי צריך אותו, ואני בשלבי חיפוש מתקדמים), שקיבלתי מידידה שלי לפני כמה שנים טובות. לספר הזה קוראים "בדרך חדשה" של ד"ר מ.סקוט פק (זה התרגום העברי. מומלץ גם לקרוא בשפת המקור). הספר הזה, בניגוד לספרי פסיכולוגיה רבים, לא מנסה להתחנף או להתחבב על הקורא. הוא מטיח בפני הקורא כמה אמיתות, שמנפצות כמה "פרות קדושות", או סתם מיתוסים לגבי החיים עצמם. הספר הזה הוציא אותי ממצבים קשים לא פעם ולא פעמיים, כשהייתי זקוק למשהו שיזרוק אותי החוצה מתוך ההסתגרות הזו, שאני כופה על עצמי לעיתים.
במקרים כאלה, משפטים כמו "פרח על השולחן יהפוך אותך למאושר", או "כדאי שתמכור את הפרארי שלך בשביל לקנות סוסיתא", לא ממש מעודדים אותי. אני צריך משהו ממשי יותר. הספר הזה הוא משהו שאני באמת חושב שהוא מצרך בכל בית. ולו בשביל להבין שהאושר הוא עניין של תפיסה. הוא לא משהו רציף. הוא נקודתי ולא נמשך זמן רב. לאחוז בו בכוח זו טעות. למזלינו יש הרבה נקודות קטנות כאלה. צריך רק באמת להבחין בהן.
זה נדיר שיש ספר, שמשנה כל כך הרבה בחיים של מישהו. יש כאלה שדווקא ספרי פנטזיה משנים תפיסות שמרניות. יש כאלה שספרי דת משנים אצלם את אורך החיים. אצלי זה היה ועדיין, הספר הזה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
וואו. זה באנגלית The road less traveled? קראתי אותו לפני שנתיים בערך. ספר מעולה. הדבר שהכי אהבתי בו הוא ההגדרה של אהבה, וההבנה שאהבה היא החלטה, לא רגש.
ואצלי הוא כבר 7 שנים על המדף ועוד לא פתחתי אותו. נראה לי שהגיע הזמן…