אלכוהוליזם או הרעלת אלכוהול?

ליזי כבר הצליחה להקדים אותי בשני משפטים, אבל החלטתי בכל זאת לכתוב על זה משהו, כי הכתבה המטומטמת בטמקא הצליחה להזכיר לי משהו שמזמן רציתי לכתוב עליו – אלכוהוליזם מול תרבות שתיית אלכוהול בישראל.

רק הכותרת הזו הצליחה להעלות לי סימני שאלה גדולים באשר ל"מי לעזאזל עורך את זה בטמקא??":

מד"א מפרסם נתונים מדאיגים, שמצביעים על עלייה חדה באלכוהוליזם בישראל. רק בשלוש השנים האחרונות חלה עלייה של 73% בפינויים לבתי החולים על בעקבות שתייה מופרזת של אלכוהול. נתוני צריכה גבוהים בגילאים 18-24

וואו. בואו ננסה לנתח את המשפט הזה:

מד"א מפרסם נתונים מדאיגים, שמצביעים על עלייה חדה באלכוהוליזם בישראל

בשלב הזה הייתי מצפה לאיזה נתון ממכוני גמילה או משהו כזה. אבל לא! הכותרת ממשיכה כך:

רק בשלוש השנים האחרונות חלה עלייה של 73% בפינויים לבתי החולים על בעקבות שתייה מופרזת של אלכוהול

אהמ, אהמ.. פינויים לבתי החולים בעקבות שתייה מופרזת? הרי זו הרעלת אלכוהול לשמה! מה הקשר בין זה ובין אלכוהוליזם? האם העובדה, שאני ילד מפגר בן 16, שההורים שלי בחיים לא לימדו אותי על איך ומה מותר או אסור לערבב/לשתות, הופך אותי לאלכוהוליסט? לא נראה לי..

אלכוהוליזם מוגדר כך בוויקי:

אלכוהוליזם (Alcoholism) הוא התמכרות לאלכוהול, המאופיינת על ידי:

* רצון רב לשתות אלכוהול.
* איבוד שליטה (חוסר יכולת להפסיק).
* תלות פיזית בשתייה, עם תסמיני גמילה במקרה של הימנעות.
* קושי הולך וגדל להשתכר.

לפני כמה שנים טובות, התפרסמה במוסף בריאות של אחד העיתונים הגדולים (אני חושב שזה היה ב"מעריב", אבל אני לא יכול להשבע על כך), פסדו-מאמר תחת הכותרת (שאני לא יכול לשכוח אותה מאז): "האמת המרה על הטיפה המרה".

דבר ראשון – Kudos לקופירייטר שעלה על כותרת כל כך מרעישה, עם משחק מלים כל כך מפגר. העניין הוא, שהתוכן היתה גרוע בהרבה. הכתבה נועדה לקהל היעד של ילדים בני 14-17, שהתחילו לשתות אלכוהול, ודבר זה הוצהר בריש-גליי בפתיח של המאמר. הפסדו-מאמר הזה התיימר לספר לנוער מה קורה להם כשהם שותים אלכוהול, ולמה לא כדאי לעשות את זה. העניין הוא, שהסיבות שהוצגו שם היו אלה:
1. כשאתה קם בבוקר אתה תיראה חרא.
2. את תקיא.
3. יהיה לך כאב ראש.
4. זה לא קול.

ו… זהו.
שום מילה על חינוך נכון לשתייה. יסלחו לי כל הגאונים שאחראים היו לכתבה הזו, אבל WTF??
הרי אם כבר החלטתם לכתוב מאמר לקהל יעד שהוא נוער שכבר התחיל לשתות, כל הסיבות הנ"ל הן בולשיט אחד גדול. רובם כבר התנסו בדבר אחד או שניים מאלה, והם יודעים בדיוק איך "הם נראים בבוקר". אולי במקום זה, מישהו צריך להרים את הכפפה, ולהתחיל לחנך את הנוער הישראלי איך לשתות.

לפני מספר שנים, במסיבת הרווקים של חברי שי בפראג, ראינו קבוצות של ילדים בני 12-13, הולכים להם בקבוצות, עם מורה והורים מלווים, בין מבשלות בירה בעיר הגדולה, למטרת יום סיור לימודי. כן, כן! יום סיור לימודי! ומה אתם יודעים – הילדים נראו נהדר גם אחרי בירה או שתיים. הם לא ממש שתו כוסות מלאות, אלא רק טעמו, אבל הם למדו על ההיסטוריה של העיר דרך הסיפורים האלה. ובישראל? "אל תשתו. אתם תקיאו".

ואחרי זה באים כל אותם מומחים-מטעם, ומתלוננים שאין בארץ תרבות שתייה. אז תנו לי לחדש לכם משהו – כל עוד אנחנו נראה בשתיית אלכוהול טאבו, שאין לדבר עליו בין הורים לילדים, ככה זה גם ימשיך להיראות. נערים ונערות ימשיכו להקיא את נשמתם במועדונים, ימשיכו מעשי אלימות במקומות אלה, ולמחרת נמשיך לקרוא על זה בכתבות מפגרות בטמקא.

לי, אישית – היה מזל. סבא מצד אבא שלי, שהיה סנוב לא קטן באלכוהול, הנחיל לאבי את ההנאה שבדבר בגיל צעיר. ואבא שלי? הוא לימד אותי. הוא לימד אותי את כל התורה ואת כל החוקים. אה – בטח לא ידעתם, כי אף אחד לא ממש אמר לכם – אבל יש חוקים! כמו לכל דבר, גם החוק "אל תערבב" הוא חוק אנכרוניסטי ואידיוטי. יש ערבובים שאין שום בעיה איתם. השאלה היא "מה מערבבים וכמה". אבל אני מניח שהרוב הצעיר במדינה הזאת לא ממש יודע על זה.

ד"א – "סנוב באלכוהול" לא אומר שסבא או אבא שלי שתו הרבה או היו אלכוהוליסטים – הם, מה שנקרא social drinkers, בדיוק כמוני, אבל לא רק זה – הם פיתחו את הטעם שלהם עם השנים, ולמדו לזהות את הדברים הטובים באמת. ואת הדברים האלה הם הנחילו הלאה, לדור הבא (שהוא אני, לשמחתי). אני מאמין שאני אעשה דברים דומים עם הילדים שלי, כשהם יגיעו לגיל שהם יתחילו לשתות. אני מאמין בגישה של "לדבר", לא להסתכל לכיוון השני כאילו שום דבר לא קורה. ההתעלמות הזאת – היא זאת שתביא את הילד בסופו של דבר לבית החולים. ולא – זה עדיין רחוק מההגדרה של אלכוהוליזם.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

16 תגובות לפוסט “אלכוהוליזם או הרעלת אלכוהול?”

post_author." -->\n"; ?>
  1. Lizibee הגיב:

    גיא, לגבי הפסקה האחרונה שלך, היא נכונה כל כך לא רק בעניין של אלכוהול. זה כמו שהורים מסרבים להקנות לילדים שלהם חינוך מיני ואז הילדה בת ה 15 שלהם מוצאת את עצמה בהיריון כי אף אחד לא אמר לה שצריך להשתמש בקונדום. יש עוד כל כך הרבה דוגמגאות כאלה.
    חינוך היא מילת המפתח כאן.

  2. גיא הגיב:

    חינוך תמיד היתה מילת המפתח מבחינתי.
    זו רק עוד דוגמא לטמטום שבטאבואים האלה של החברה "המודרנית הנאורה".

  3. vandersister הגיב:

    בישראל כמו בישראל: או שעושים משהו בצורה פראית ומוגזמת לגמרי, או שלא עושים אותו בכלל. לא רואים שום אפשרויות ביניים. אם אנשים היו מצליחים להשתחרר מהתפיסה האבסולוטית של שחור ולבן, אולי היינו רואים גם צעירים שלוגמים יין או בירה במתינות במקום להשתולל בבר כל הלילה ולגמור בחדר מיון.

    ליזי – מדהים שיש עוד אנשים שחושבים ש"חינוך להתנזרות" זה דבר יעיל, מה?…

  4. מכיון שבעיני אלכוהול הוא סם מסוכן, הרבה יותר ממריחואנה או אקסטזי, מרגיז אותי הרעיון של social drinking. זה פשוט עוול היסטורי שהופך מסטולים מסוג אחד לעבריינים והאחרים הם יצורים סוציאליים. הבעיה היא שבחברה השתיינית אין לגיטימציה להתנזרות או אפילו לשתיה מידתית. וכן, גיא. אני מדבר על החברה שלך.

    אני מדבר על מקום שבו אחרי ערב שתיה אנשים מתעקשים שהם יכולים לנהוג כי הם "יודעים לשתות" (שטות גמורה). מקום שבו הברמן לא מוכן לתת לי מיץ (זה לא בתפריט!), ורק אחרי שהתערבת אישית הוא הסכים (זוכר? איפשהו בהרצליה). שבו הברמן יעמיס עליך עוד ועוד אלכוהול אחרי שאתה נשפך (בארצות מתוקנות בעל הפאב מסתכן בקנסות וסגירת העסק.)

    אתה משלה את עצמך אם אתה חושב שקיבלת חינוך טוב. זה יותר טוב מהפיגור בעיתונות, אבל חולה סכרת שלא מסוגל להתנזר לא קיבל חינוך טוב. איך שלא תקרא לזה.

    מה שצריך ללמד זו הקשבה לגוף שלך. בטחון בידע פנימי שלא קשור למה שאומרים ואיך מסתכלים עליך. שהבטן שלך יודעת מתי אתה רעב הרבה יותר טוב מאמא שלא נותנת לך לקום מהשולחן לפני שגמרת את המרק. הכל קשור.

    ודרך אגב משהו שקראתי לא מזמן על קמפיינים נגד סמים: קמפיינים של הפחדה אינם יעילים: הנוער יודע מה הסיכונים יותר טוב מהקמפיינים (מי לא יודע שמקיאים?) אבל הם לא יודעים שלהתמסטל זה לא שוס גדול. לא מרפא שום דבר. לא יגרום לך להרגיש טוב כשרע לך.

  5. גיא הגיב:

    מודי, העלית כמה וכמה נקודות, אז אני ארשה לעצמי לענות לך עליהן, אחת אחרי השניה:
    1. מריחואנה אכן מסוכנת פחות מאלכוהול, אבל לגבי אקסטזי – אני חולק על דעתך בעניין. באקסטזי יש כימיקלים שאין באף דרינק. אני אף פעם לא אכניס את הרעל הזה לגוף שלי.
    2. יש הבדל גדול בין אלכוהוליזם לבין שתיה "חברתית". אני, למשל, לא אקום בבוקר עם שוט של וודקה, כדי להוריד את ההנג-אובר של אמש. אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שהשתכרתי עד היום, או שהגעתי למצב של חוסר אונים בגלל אלכוהול.
    ד"א – ה"חברה" שלי, הם אנשים שנפגשים במקרה הטוב פעם בשבוע, בימינו, ולצערי – אפילו גם זה לא קורה תמיד, בשביל איזה דרינק. לצערי, אני כבר כמעט שלוש שנים לא חלק מאותה "חברה", מאז שהתחילה המחלה הארורה שלי. כן – אלה חברים טובים שלי, ואני מקווה שימשיכו להיות עוד שנים רבות, אבל אני יכול לספור על שתי כפות ידיי את מספר הפעמים שהייתי בהן בפאב בשנים אלו. בחודשים האחרונים, אני בכלל לא שותה. אפילו לא דרינק אחד. מעבר לסכרת, האלכוהול גורם לי לכאבים חזקים מדי, וזה הפך לפחות ופחות "משתלם".
    3. לגבי אותו מקום בהרצליה – אני בהחלט זוכר אותו. אם אני לא טועה, זה היה ב-Steel, אבל זה היה יכול להיות בכל מקום אחר, באותה מידה. בכלל, אני חושב שזו חוצפה לעשות את מה שעושים בפאבים לגבי ההכרח לשתות משקאות אלכוהוליים. גם אם לא מכריחים אותך לשתות אלכוהול, המחיר של כוס שתייה קלה (בין 12-14 ש"ח) הוא חוצפה שאין כדוגמתה, לדעתי. אני מצדיק אותך לגמרי לגבי זה. זו גם הסיבה שבאותה פעם התערבתי לטובתך. ד"א – עשיתי את זה לא רק עבורך, אלא עבור כל חבר/ה שביקשו דבר דומה, באותה תקופה.
    4. לגבי עניין החינוך – טוב או לא, זה עניין סובייקטיבי. נכון – קיבלתי חינוך לשתיה נכונה, אבל זה היה הרבה לפני שהסכרת התגלתה אצלי, כך שקצת עיוותת את המציאות פה. ההורים שלי אולי טעו בכמה כיוונים בחינוך שלהם, שאני מודע אליהם יותר היום, אבל החינוך לשתייה נכונה היא אחד הדברים היותר חיוביים שלימדו אותי. זה מנע ממני מלהישפך באותם מועדונים וכאלה. מצד שני, זה גם מנע ממני לרצות לקחת סמים גרועים בהרבה. עצם העובדה שדיברו וחינכו אותי להנות מהטעם של אלכוהול, ולא לחפש את תופעות הלוואי שלו, זה בהחלט שיפור. מבחינתי – תמיד עדיף לדבר על זה. הרי אלכוהול לא ייעלם מעצמו…
    5. לגבי הקמפיינים שאתה מדבר עליהם – תראה, זה לא כל כך פשוט כמו שאתה מציג את זה. לאחרונה, אחד מהקורסים שגם לקחתי, היה על קמפיינים ויעילותם בעולם המערבי ה"נאור". מתברר, שדווקא באוסטרליה, קמפיינים שעובדים על הפחדה, פועלים טוב יותר. כך היה עם קמפיין על עישון סיגריות, ולא רק. לעומת זאת, בארץ דווקא הקמפיינים החברתיים עובדים טוב יותר – אלה שמציגים את האדם כחלק מחבורה. נשמע ילדותי – אבל עובד לרוב.

  6. 1. אקסטזי פחות מסוכן מבחינה אחת לפחות – הוא לא ממכר.

    2. שתיה חברתית היא המדרון החלקלק לאלכוהוליזם. אנשים מתחילים לשתות (ולעשן, ולהסניף) כי "כולם עושים את זה".
    החברה שבהם מדובר נפגשים פחות ופחות כי המפגשים היו נסובים סביב השתיה – נפגשים במקום שנותן כבוד לגינס, ומדברים על הסינגל מאלט האחרון ששתית. אז יש כמה שלא באים כי הם לא סובלים עישון. וכמה שלא רוצים או יכולים לשתות, או כבר לא מעונינים בזה. ואותו הדבר היה לגבי בשרים ושאר הנאות העולם.

    כשהיו מארגנים מסיבה, הנושא העיקרי היה איזה וכמה אלכוהול ובשר יהיה. אתה לא זוכר את זה? ולכן תמיד הייתי אאוטסיידר. אז כיום זה כבר לא ככה, אבל זה לא בגלל החינוך. זה כי התבגרנו.

    3. זו אולי המסקנה שלי – קמפיין חינוכי צריך להתחיל מבעלי המועדונים. להבהיר להם שזו אחריותם כספקי סמים על בריאות הלקוחות שלהם. באוסטרליה זה מאוד ברור – שיכור לא יקבל עוד משקה. שולחן לא יקבל שתיה אם הם לא מצביעים על ה designated driver. וטוב שכך.

    4. ברור שהסכרת התחילה אחרי – אף הורה (אני מקוה) לא יחנך את בנו הסכרתי לשתיה נכונה. אבל שום דבר בחינוך שלך גם לא גרם לך להפסיק לשתות כשהתגלתה הסכרת. למה? כי עכשיו אתה אוהב ויסקי, וקשה לוותר. אילו דברים לא ידעת על מחלתך כשנסעת לסקוטלנד? אולי מישהו שלא למד על גלןפידיך היה מותר יותר בקלות.

    5. אתה צודק. זה כנראה ענין של גאוגרפיה.

    6. ולא אמרת מילה על drink driving.

  7. עופר הגיב:

    2.מודי, כSocial Drinker שהתחיל לשתות די מאוחר(גיל 20) אני יכול להעיד שלא היה מעורב בנושא שום לחץ חברתי. די להיפך למעשה: הרבה מהחברים שלי לא שותים, וכשאני שותה עם אלה שכן אני שותה דברים שונים מרובם.

    3.חותם על כל מילה.

    4.ואולי מישהו שלא למד על גלנפידיך היה שותה וודקה במקום, כי זה מה שהוא נהנה ממנו?או אוכל שוקולד? זה פשוט טיעון לא נכון שאם מישהו מחליט בעיניים פקוחות שהוא נהנה כ"כ ממשהו שהוא מוכן לשלם את המחיר הבריאותי זה בפירוש עניינו.

    6.אתה מדבר על Drunk Driving? אז לידיעתך נהגים שלקחו מריחואנה או אקסטזי לא נוהגים יותר בטוח.

  8. 2. social drinker לא קיים בלי חבורה שבה כולם שותים. הלחץ קיים גם אם הוא מוסווה.

    4. גלנפידיך, בניגוד לשתי הדוגמאות שהבאת, הוא טעם נרכש. אתה צריך לעבוד כדי לפתח את החוש שיגרום לך להעדיף אותו על הבריאות שלך. ואני לא מדבר על מישהו שהחליט "בעיניים פקוחות" – אלא על מישהו שתולה זאת בחינוך שקיבל, וחושב שזה דבר טוב!

    6. אין שום קשר. החינוך לשתיה חייב לכלול את תופעת הנהיגה בשכרות. מהכרות עם הנפשות הפועלות, החלק הזה לא הועבר.
    בענין האקסטזי – כל הטריפרים שדברתי איתם ידעו מצוין על האקסטזי, תופעות הלואי שלו, הסיכונים, וכמובן מה לעשות כשמשהו רע קורה. הרבה יותר ממה שחברי ואני ידענו על אלכוהול כשהיינו בני עשרים.

  9. גיא הגיב:

    מודי, לגבי טיעון (6) שלך – אתה חוזר שוב ללופ הישן הזה – ברור שלא ידעת שום דבר על אלכוהול. זה היה בגלל הטאבו הטיפשי של "לא לדבר על זה עם הילדים". אני חושב שאם היית מחנך את הילדים האלה בגיל יותר מוקדם, גם התופעה של Drunk Drivers היתה נחסכת.

    לגבי העניין עם בעלי המועדונים – כבר כתבתי לך שאני איתך לגמרי בעניין. ושוב – זה עניין של תרבות שתייה. בגלל שהמושג הזה לא קיים כאן, גם העניין של דחיפת משקאות לנהגים או לשיכורים קיים כאן. אי אפשר להפריד בין השניים. "תרבות" ו-"חינוך" הן מילות המפתח כאן.

    לגבי הטענה שלך שאקסטזי לא ממכר – סליחה על השפה הבוטה, אבל בולשיט. אין דבר כזה "לא ממכר". כמעט כל כימיקל ממכר בכמויות מסוימות. ודרך אגב – יש הרבה יותר מקרים מתועדים בשני העשורים האחרונים, של אנשים שעברו מאקסטות לסמים כבדים יותר, מאשר מאלכוהול לסמים כאלה. להשוות אנינות טעם ביין או ויסקי ל"אנינות טעם" בסמים כבדים, זה לא אחראי ומעוות את המציאות במקרה הטוב, מודי.

    אני חושב שכשיהיו לי ילדים, אני אעדיף לדבר איתם על אלכוהול לפני שהם מתחילים לשתות על דעת עצמם ובלי להבין מה זה גורם, כפי שאני אעדיף לספר להם על סיגריות וגם על מריחואנה. את שלושת אלה אני אפילו אעזור להם לנסות באופן אקטיבי, ככל הנראה בצורה זו או אחרת. לעומת זאת, את ההשפעה השלילית והמטורפת של סמים כבדים וכימיקלים למיניהם אני אדגיש וזה בהחלט יהיה קו אדום עבורי. למה הקו הזה עובר דווקא כאן? אני מניח שזה בגלל איזושהי התניה חברתית, אבל כזו שמספיקה עבורי. אני רק יכול לקוות שהיא תספיק עבור ילדיי. דבר אחד ברור – אני לא מתכוון להסתיר או להתעלם מהעובדה שהדברים האלה קיימים בעולמינו, כפי שעושים רבים מההורים.

  10. 1. אני חושב שאתה טועה לגבי הידע על אלכוהול, ופספסת את הטיעון שלי – (כמעט ו)אין חינוך לסמים, ובכל זאת משתמשים יודעים המון על הסמים ועל הדרכים לשימוש נכון בהם. (מנסיון והתרשמות שלי. אולי זה בכלל לא ככה.) אני חושב שחוסר הידיעה על אלכוהול בא דוקא מפני שהוא זמין, פשוט, זול וחוקי – זה לא נראה למישהו דבר גדול להשתכר, כי כולם עושים את זה כל הזמן, אז אף אחד לא טורח ללמוד.

    2. בעלי המועדונים – סיכמנו כבר. כולנו בדעה אחת.

    3. אקסטזי לא ממכר. אפילו פרומיל מהמשתמשים לא לוקח יותר מכמה שנים. ד"א, גם הפסיכדלים (לסד, פטריות, מסקלין) לא ממכרים.

    4. הטיעון על המעבר מסמים קלים לקשים הוא מגוחך. יש גם מקרים מתועדים של אנשים שעברו מנורופן לחשיש.

    5. אני לא משווה בין אנינות טעם באלכוהול לאנינות בסמים. אני אנינות טעם באלכוהול היא לגיטמציה לאלכוהול.

    6. אתה מבדיל בין אלכוהול וסיגריות "לגיטימיים" ובין "השפעה שלילית מטורפת של סמים כבדים". יותר נכון: אתה מבדיל בין הסמים שאתה לוקח לסמים שאתה מפחד מהם, ורוצה להעמיס את הטעם שלך על ילדיך. הגישה שלי לחינוך שונה מאוד, כידוע לך.

  11. עופר הגיב:

    1. כמה הם ביחס למקרים שעברו מפסיכדלים לסמים קשים?(אני באמת שואל- אין לי מושג).

    2. לגבי גלנפידיך: גם וודקה לא בדיוק ערבה לחך לא מאומן. כנ"ל שוקולד מריר מאוד(85%) שאני צורך בהתלהבות.

    3. ולמה לגיטימציה לאלכוהול, כל עוד מקפידים על חינוך לצריכה נכונה שלו, היא דבר רע?

    4.לגבי נהיגה בשכרות: לא הועבר איפה ולמי?אני יודע שהדבר הראשון שלמדתי מאבא שלי, שמחבב אלכוהול, הרבה לפני שהתחלתי לשתות יותר מרבע כוס יין בשבוע היה שלא נוהגים אחרי ששותים. גם בביה"ס הכניסו לנו את זה בראש הלוך חזור בסגנון "עדיף של תשתו בכלל, אבל אם אתם שותים אל תנהגו".

    נ"ב הבהרת הגישה שלי לגבי סמים: לטעמי צריך לערוך מחקרים רציניים וכל סם שהשפעתו ההתנהגותית גרועה פחות מאלכוהול(וממכר פחות ממנו) צריך לאשר באותן הגבלות של אלכוהול(פיקוח, איסור נהיגה וכו'), או במקרים של סם שנצרך ע"י עישון אלכוהול וסיגריות יחד.

  12. גיא הגיב:

    מודי, הטיעון שלך שאקסטות או לסד ודומיהם לא ממכרים בגלל שלא ממשיכים לקחת אותם, הוא לא עדות לכך שהם לא ממכרים. אם היית מביא לי את נתוניהם של אותם משתמשים ודרכם ה"קלה" להגמל מסמים אלו, היה על מה לדבר. זה שהם מפסיקים לקחת אקסטות או לסד, לא אומר דווקא שהם מפסיקים לקחת סמים בכלל, כך שהטיעון שלך דורש שיפור..

    ושוב – אין לי בעיה עם לגיטימציה לאלכוהול ולאנינות טעם בתחום, כמו שאין לי בעיה עם לגיטימציה לאנינות טעם באוכל, כמו בשר אדום – אף שאינו בריא בעליל לרבים מהאוכלוסייה המערבית (אתה יודע – כולסטרול, מחלות לב וכו').
    לגבי עניין הסמים ה"כבדים" מול מריחואנה, למשל – מודי, מריחואנה כבר הוכחה ביותר ממחקר אחד כסם שעוזר במקרים רבים. וגם ללא מחקרים – ביום-יום ראיתי יותר ממקרה אחד בו תוצאת עישון מריחאונה או צריכתה בדרכים אחרות היתה חיובי ביותר.
    ברור שצריכת סיגריות, קפאין, אלכוהול או כל סם אחר, גם אם הם חוקיים, היא בעייתית. אין לי ספק שאני אסביר גם על כך לילדיי. הבחירה תהיה בידיהם. כפי שמעולם לא ניסיתי להכריח אותך או חברים שלי שאינם שותים (ותתפלא – יש לא מעט כאלה), לשתות, אני גם לא אכריח את ילדיי. ושוב – מכאן ועד צריכת הירואין (ואני מקצין בכוונה)? – אני חושב שההבדלים ברורים בהחלט. אולי שיטות ה"אני מאמין" שלנו בחינוך שונות, אבל עד כדי כך?

  13. סינגל מאלט טעם נרכש? הגיב:

    אני רוצה לתקן כמה מיתוסים שהשתרבבו פה:

    1. סינגל מאלט הוא לא טעם נרכש. זה טעים למי שאוהב טעמים מרים ומעושנים. כמו דג מעושן, למשל.

    2. לסד ואקסטה זה לא אותו דבר. ולמי שרוצה, יש הלוצינוגנים טבעיים לחלוטין. אף אחד מהם אינו ממכר במובן שאין סימני גמילה פיזיים.

    3. הרואין ממכר ועוד איך, ובשום פנים ואופן לא נמצא באותה קטגוריה עם הסמים ממיתוס 3.

    תודה, סליחה, ויום טוב.

  14. גיא הגיב:

    הרשה לי לתקן את התיקון..
    סינגל מאלטים אינם רק מעושנים או מרים.
    יש הרבה מאוד סינגל מאלטים פירותיים ומתקתקים, ויש אפילו חמוצים – שהקשר בינם לבין עשן או מרירות הוא מקרי בהחלט.

    אתה מוזמן להסתכל בעמוד הרלוונטי בבלוג זה..

  15. מודי הגיב:

    תראה, אפשר להתמבר לכל דבר, אבל אקסטה, ככלל, לא ממכר. יש מקרים ספורים בעולם של אנשים שמכורים לאקסטה. הפסיכדליים ממכרים טיפה יותר מאקסטה, אבל גם לא ממש. סימני גמילה פיזיים לא קשורים להתמכרות – את הגוף קל יותר לנצח מאשר את הנפש. גם לקוקאיו אין (כמעט) סימני גמילה פיזיים.

    שיטות החינוך שלנו דומות. כתבתי כך כי קצת התעצבנתי על המושג "קו אדום". אם הבן שלך יתחיל לצרוך הירואין, לא תאהב אותו יותר? מה המשמעות של הקו האדום הזה? ויותר מזה, הענין של ההתניה החברתית – אני מאוד לא רוצה להעמיס על בתי את ההתניות החברתיות שלי. אני רוצה שתלמד את העובדות, ואם אני לא יודע אותן, נלמד אותן ביחד (ויוה ויקיפדיה!) וכשהיא תרצה לעשן סיגריות, לקחת לסד או להזריק הרואין התגובה שלי תהיה זהה (בתיאוריה, אני לא יודע איך אתנהג בשהיום יגיע): לשבת ולחפש עובדות על הסמים האלה, נזקם ותועלתם, ולתת לה להחליט.

    ויותר חשוב, לגדל מהתחלה ילדה בטוחה בעצמה, סקרנית, עשצאית, מכירה את הגוף שלה ובעלת אישיות לא התמכרותית. ואז סמים לא יהוו בעיה.

  16. סינגל מאלט טעם נרכש? הגיב:

    גיא – אתה צודק כמובן, הטעם האישי השתלט עלי.
    ובכל זאת, התלונה השכיחה על הסינגלים היא המרירות המשביחה את כולם.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות