הרבנות מציגה: היום כשר – מחר לא
אני בטוח שאני לא מחדש הרבה לקוראיי הנאמנים, כשאני מקשר את מוסד הכשרות למושגים כמו "שוחד", "גניבה" ו"עסקנות", אבל הפעם הרבנות הצליחה אפילו לחדש ולהוסיף מושג חדש בשם "אפליה". אתמול, בידיעה קצרה שהתפרסמה באחד העמודים הפנימיים של מוסף "עסקים" של מעריב, נכתב כי הרבנות הארצית עומדת להכריז על מטבחים של ספינות השעשועים וההימורים, כמטבחים כשרים בימי חול. הבעיה (מעבר למוסר הכפול של "היום אנחנו כשרים כי יום חמישי, ומחר אנחנו לא, כי הספינה פועלת בשבת"), היא קצת יותר מורכבת: על הספינה, ישנם בארים, בחורות בלבוש לא צנוע, הימורים ועוד. כל זה לא מפריע לרבנות לנסות להכניס עוד כמה עסקנים בתשלום, לעסקי הבילויים והנופשונים. התירוץ, ד"א, שבו משתמשת הרבנות, היא הרצון לעודד משפחות נוספות, שהכשרות חשובה להן, לעלות על ספינות. כמובן שאין מילה אחת על זה שיש יותר מדי אנשים שהרבנות חפצה ביקרם, ורוצה לתת לכמה מחבריה חופשות בתשלום. איכשהו הצביעות הזו עלתה מדרגה. מה הדבר הבא שיעשו? יעלו על מטוסים של חברות זרות ויתנו כשרות לימי חול? מה נהיה?
כמובן, הצביעות לא מסתיימת כאן. הרי העליתי את המושג "אפליה" בתחילת הפוסט. ואיפה אפשר למצוא אותה? נכון מאוד – בעסקים שאינם קשורים לנופש. בעלי מסעדות שפתוחות בשבת לא יכולים לקבל כשרות לימי חול. הרבנות אפילו מצהירה על זה בגלוי. הם אפילו אומרים בפה מלא, שלבעלי עסקים זה לא יקרה בזמן הנראה לעין, ושאין טעם לחכות לזה. מעבר לצביעות ולאפליה, יש פה בעיה חוקתית: מי שם את הרבנים כמחליטים למי מותר להרוויח יותר או פחות? הרי עצם העובדה שיש בעלי עסקים שמוכרים מוצרים חלביים בלבד, למשל (אבל פתוחים בשבת, ולכן לא יקבלו כשרות חלקית), אומרת שהם יפסידו לקוחות דתיים באופן חד משמעי! ומכאן – הפסד רווחי פוטנציאלי. העניין הוא, שברור לכל למה הרבנות לא רוצה לתת לבעלי מסעדות כשרות חלקית: הכסף שניתן לעשות מעסקים אלה הוא שולי מאוד. לעומת זאת, על הספינות, תעודת הכשרות החלקית תוחלף מדי יום ע"י משגיחים שישוטו על הספינות על בסיס קבוע. זהו פוטנציאל רווח חדש ועצום עבור כל הצדדים המעורבים.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אם כבר נכנסים לתעודות כשרות של הרבנות, אז לי, כירושלמית, שקונה רק בשר כשר, יש סיפור.
בעירי הקדושה ירושלים, היו הייתה מעדייה כשרה, שנקראה "מעדניי יואב". העסקים של יואב שגשגו, תמיד הוא התלונן על הכספים, שהוא צריך לשלם למשגיח הכשרות, שלא עושה כלום, חוץ מאשר לדבר בטלפון של העסק, שיחות פרטיות. היו ליואב "היקר" הרבה מאד לקוחות שומרי שבת, אנשים טובים, הגונים, מרוויחים את לחמם ביושר, שהאמינו, בהגינותו של בעל המעדנייה וקנו אצלו, במאות, אם לא, באלפיי שקלים כל חודש. יואב, גם דאג, להביא מוצרים בהכשר של בית יוסף, כדי להוסיף עוד לקוחות וקופתו התמלאה יותר ויותר.
בא היום ונראה, כי קצה נפשו של יואב בעשיקתו על ידי הרבנות וכך גם באו עליו בעיות לגביי תעודת הכשרות. יואב עשה הכל, כדי להרגיע את לקוחותיו הנאמנים, שהעניין זמני בלבד והם האמינו. למה לא להאמין?
בוקר אחד, קמו אותם לקוחות נאמנים, ומה הם קוראים בעיתון? משאית קירור מהשטחים, שנסעה בדרכה למרכז הארץ נתפסה ונהגה נאלץ להודות, שהוא בדרך לפרוק את הסחורה במעדנייה של יואב בירושלים. בדיעבד, התברר, שיואב מכר בשר פיגולים, בחסות הרבנות הראשית ומשגיחה האחראי, מתחת למתחם החנות התגלה מקרר ענק עם סחורה פגומה, שאינה ראויה למאכל אדם ואני הפסדתי מקום נהדר לקניית בשר "כשר", בהשגחת הרבנות הראשית.
זה רק מוכיח שהמשגיחים באמת לא שווים את הנייר של התעודה שהם חותמים עליה.
היום יש הרבה יותר מסעדות ומעדניות לא כשרות, שהבשר בהן מצויין. מקומות בהן הלקוחות החוזרים הם אמת המידה הטובה ביותר.
טל, אכן סיפור מזעזע שקרה לא אחת. עוד סיפור יחסית ידוע הוא הוטרינר העירוני לשעבר של י-ם, ד"ר טומי שדה, שעשה תחקיר מפורט ומלא בהיותו סטודנט כולל צילומים ומעקבים, על בית מטבחיים מאולתר שפעל במשך חודשים ארוכים מחצר פנימית בשוק מחנה יהודה, שחט חמורים וסיפק את בשרם להרבה איטליזים באזור. כשהגישו את כל הממצאים והתמונות המשטרה לא עשתה דבר כי כנראה הרבה כסף החליף שם ידיים.
לעומת זאת, סבא שלי היה משה קרנצדורף (ואת מוזמנת לשאול כל ירושלמי בגיל 30-35+ מה היה איטליז קרנצדורף), שהיה לא כשר, אבל סבי היה מביא אישית את הבשר מבית המטבחיים ודואג תמיד לאיכות עליונה, שום כשרות ושום בטיח, אבל חותמת וטרינרית ואיכות היו במקום הראשון. הדוסים התנכלו לו תמיד, היו נכנסים לקלל או מדביקים לו בלילה את מנעול הדלת, אבל הקליינטורה שלו היתה כל חילוני העיר, הרבה חברי כנסת, ואפילו אנשי קונסוליות ושגרירויות שעקרו לת"א והרצליה בעקבות "חוק יסוד: ירושלים" היו מגיעים אליו עם צידניות לקנות בשר פעם בחודש.
אז ברור שצריך לסמוך על בעל העסק ועל הסחורה שלו, לא על משגיח בתשלום.
אולי הסיפור הכי מגעיל בנושא שמעתי מחקלאי שהיה לו מפעל מיון ועיבוד ביצים. המכונות שוברות עשרות ביצים בדקה וממינות חלמון וחלבון לאריזה בנפרד. מכונה שכזו יושב לידה מפעיל שמסתכל על הצנרת ואם יש דם או משהו בביצה, לוחץ על כפתור וזורק אותה כדי שלא תצורף למיכל הכללי, והמכונה עובדת בקצב של 3000 ביצים לשעה (קצב סביר של פחות מביצה בשניה). הרבנות הורתה שליד כל מפעיל יהיה מוצב שומר כשרות (כלומר על 10 מכונות הוא חייב היה לשכור עשרה משגיחים), המשגיח אינו לוחץ על הכפתור אלא רק משגיח על עבודתו של העובד, וקצה המכונה חייב להיות מואט ל1500 בייצים בשעה כדי שכבוד המשגיח יוכל לבחון את המצב יותר טוב עם כל ביצה שעוברת. בנוסף הוא סיפר, שהמשגיחים היו לרוב פשוט מנמנמים ונוחרים ליד העובד, ולא משגיחים בכלל. כלומר על כל עובד שלו הכריחו להוריד לו את תפוקת המכונות לחצי, והוסיפו משכורת שמנה של משגיח (ששכרו למעלה מזה של העובד עצמו).
עד כאן על יעילות ודרישות לא לענין, והשוק מלא בדוגמאות הללו. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם תוהים למה עלויות מצרכי המזון כ"כ גבוהות בארץ, ולמה אני מקפיד לאכול ולקנות במסעדות וחנויות לא כשרות, פשוט חשוב לי שתשאר לי אלטרנטיבה שפויה כחילוני. לצערי גם רוב הבשר של טיב טעם היום כמר מוכשר, אז אני אקנה אצל כצ'לה ברעננה או חינאווי או יוז'י כל מקום אחר שאני יודע שבו אני משלם מינימום "מס השגחה" אם בכלל, ודואג להמשיך את קיומו של ענף המזון הלא כשר בארץ, כהצהרה פוליטית אם תרצו.
(חוצמזה חזיר זה בשר יותר בריא מבשר וכבש. אתם מוזמנים לבדוק 🙂 )
האם הסבא שלך עדיין חיי?
@ענת – אני חייב להודות שהרבה זמן לא קראתי את הפוסט הזה. "כיף" ללמוד ששום דבר לא השתנה פה ב-3 השנים האחרונות.
ולגבי הסבא שלי עירא – כן. הוא עדיין חי. הוא עבר את גיל 100 לפני כמה שנים, והוא חי בבית אבות בירושלים.
האם אתה האח של עירא?
צ"ל:
רוב הבשר של טיב טעם היום כבר מוכשר
חזיר זה בשר יותר בריא מבקר וכבש.
נו טוב. האצבעות שלי עוד לא התעוררו הבוקר 🙂