על רוח ועבודה

אתמול בבוקר התפרסם בטמקא טור דעה, של אחד גלעד גרינגולד, המספר עד כמה – כבוגר תארים שונים במדעי הרוח (בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי מזרח אסיה ותואר שני בלימודי דיפלומטיה) – קשה לו למצוא עבודה, ועד כמה המדינה אשמה בכך.

האמת היא שיש משהו בדבריו, בנוגע לאופן ההשקעה בלימודי רוח בישראל. לצערי, ישראל משקיעה מעט מאוד במקצועות אלו כבר במערכת ההשכלה הממלכתית (היסודית והעל-יסודית), והייתי שמח אם היו יותר אנשים שילמדו את המקצועות הללו. סהדי במרומים שהייתי שמח לפחות התבהמות בחברה שלנו.

אבל מצד שני, עד כמה שאני מבכה את העובדה שלא משקיעים היום ברוח כמו פעם, טור הדעה הזה הוא התבכיינות לשמה.

גרינגולד הוא בחור בן 31, בוגר תארים, שמה לעשות – הביקוש להם הוא די צר בישראל. יש כמות מסויימת של משרות, וכן – יש גם פרוטקציה בדברים הללו. אבל זה לא שונה מכל מקצוע אחר. וכן – גם בעולם ההייטק, כמו בכל עולם אחר – יש דבר שנקרא פרוטקציה. אולי יש פחות – אבל גם שם המונח הזה קיים.

טיפ'לה היסטוריה אישית:
כשהלכתי בשנת 1997 ללמוד הנדסה, ידעתי שאם אהיה מספיק טוב – אמצא בזה עבודה. כי היה ביקוש, והמשכורות היו נהדרות וכו'. אבל לפני שצללתי פנימה – עשיתי קורס בשפת C. סתם, כדי לראות אם זה מתאים לי – לפני שאני הולך להשקיע 4 שנים בלי להבין לקראת מה אני הולך. במהלך התואר התחלתי לעבוד בתור מתכנת, ואחרי שנים מועטות הפסקתי עם זה, ועשיתי הסבה לתחום הרשתות וניהול פרוייקטים.

לפני כמה שנים, "נחת עליי" מצב בריאותי לא מתוכנן, והיה לי ברור שלעבוד ב"שעות היי טק" כבר יהיה לי קשה. במקום להתבכיין, הלכתי ללמוד עוד תואר במנהל עסקים – תחום שגם מעניין אותי, וגם קיוויתי שתהיה לו בו תעסוקה, בשילוב עם הידע שצברתי. את התואר הזה סיימתי לפני שנה בהצטיינות, והיום אני עובד באקדמיה בהוראה ותרגול. אני מקווה בזמן הקרוב להתחיל תואר שני במנהל עסקים.

ולמה אני מספר את כל זה?
השורה התחתונה היא, שלא ציפיתי שהממשלה תיתן לי משהו. לא ציפיתי שמישהו ירעיף עליי אהבה פתאומית, יחכה לי בזרועות פתוחות, ויאמר לי שאני המשיח בהתגלמותו. עשיתי את מה שצריך בשביל להתאים את עצמי למציאות שהשתנתה.

"הייתי בטוח שעם סיום הלימודים אני אהיה "סחורה חמה" בשוק העבודה. שגם אם לא אמצא בדיוק את מה שחיפשתי, וגם אם לא אתקבל לשירות החוץ של מדינת ישראל, שהרי מעטים מתקבלים לקורס הצוערים של משרד החוץ, עדיין קורות החיים שלי והרקע שאביא איתי יהיו נכס לכל ארגון שיקבל אותי. אי אפשר היה להזיז אותי מדעתי שארגונים מדיניים וביטחוניים העוסקים ביישומן של החלטות מדיניות והמסייעים למקבלי ההחלטות לגבש תמונה כוללת שמסייעת להם בקבלת ההחלטות הנכונות, ארגונים כאלה רק מחכים לבוגרי הפקולטות למדעי הרוח והחברה, כמוני… אינני מדבר על סטודנטים מצטיינים שמבקשים להמשיך במסלולי מחקר אקדמיים בתחומים אלו, דבר נחוץ ומבורך כשלעצמו, אך לא מתאים לכלל הבוגרים… סטודנט רגיל, ממוצע, לא מצטיין ולא כושל – ורוב הסטודנטים הם כאלה, כך לומדים בשיעור הראשון בסטטיסטיקה – לא יממש את הידע הנרחב, המרתק והחשוב, וכנראה גם לא יביא לידי ביטוי את היכולות האישיות והאקדמיות שרכש במהלך לימודי התואר שלו אל שוק העבודה הישראלי" (מתוך הטור).

גרינגולד, חושב שהעובדה שהוא למד מדעי המדינה ודיפלומטיה, הופכת אותו למשב הרוח הרענן שכולנו צריכים לצפות לו. ומה לעשות – הוא לא. הוא מעיד בעצמו על עצמו שהוא סטודנט די בינוני ו"רגיל" (לפי אומדנים סטטיסטיים כלשהם..).

כדי להבין שהוא לא לבד, צריך לומר בגלוי: יש לנו הרבה יותר מדי סטודנטים שמסיימים כל שנה לימודי תקשורת, משפטים, מדעי החברה וכו'. ויש לנו פחות מדי אנשים שמסיימים מדעים מדוייקים כמו פיסיקה, הנדסה, מדעי המחשב, מתמתיקה, רפואה וביוטכנולוגיה. זה לא הופך את מה שגרינגולד למד למיותר. אני בטוח שיש מקום גם לדברים הללו. אבל העובדה שהוא בחר להתבכיין בפני האומה על מר גורלו, גורמת לי להבין שהאיש הזה לא מבין דבר על היצע וביקוש (ובטח שלא על "תהליכים חוצי ארגון" כפי שהוא טוען).

יתרה מכך: אם הוא למד לימודי מזרח אסיה בתואר ראשון – והוא היה חכם מספיק ללמוד מנדרינית באותה תקופה כחלק מלימודיו (כפי שעשתה ידידה שלי בעבר) – קורס שנתי (2 סימסטרים) שנלמד כבר שנים לא מעטות בפקולטות בישראל – אין שום סיבה שהוא לא יוכל למצוא לעצמו תעסוקה במגוון תחומים. השאלה היא אם הוא טוב במה שהוא עושה. ואם הוא אכן סטודנט "בינוני" – אל יתפלא האיש אם הוא לא מוצא עבודה בתחום בו הוא בחר להשקיע את מירב זמנו ומרצו.

או במילים אחרות – אל תעשה רוח. לך עשה לביתך כפי שאמרת. עם אידיאלים לא הולכים למכולת.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.