סליחה
סליחה – למרות שהיא הגיעה מוקדם יחסית השנה, זו המילה שמהדהדת לי בראש מאז יום רביעי בערב.
אני מרגיש כמי שמתבייש בעם שאליו הוא משתייך. בוש ונכלם על הדרך שבה חלק מהעם הזה החליט להביע את תסכולו נגד הפליטים והמסתננים מארצות אפריקה השונות.
אני מרגיש כל כך הרבה כעס, במיוחד אחרי שראיתי את התמונות, והקשבתי לנואמים מטעם עצמם – לוזרים-בבונים, שיושבים בכנסת הישראלית – שייכים לאותה ממשלה שהביאה אותנו למצב הנוכחי – ומלבים שנאה, אלימות והתלהמות מהזן הגרוע ביותר.
יש צדק מסוים בהקבלה של לא מעט אנשים ביממה האחרונה, בין ליל הבדולח לבין מעשיהם של המפגינים, בעידודם של הח"כים דני דנון, מירי רגב (תא"ל מיל' בשבילכם!), יריב לוין, מיכאל בן ארי ורונית תירוש (כולם אנשים שלעולם לא יקבלו את הקול שלי. לא הם ולא מפלגותיהם) – שמשום מה תמיד רואים אותם תופסים טרמפ כשיש רעש, או מנסים לראות כמה רחוק אפשר ללכת בלצפצף על החוק – מבלי שישראל תהפוך למדינה מצורעת כמו אירן (וותפלאו – למרות שלפעמים נראה שאין יותר לאן לרדת, יש עוד כמה שלבים בדרך – ותסמכו על החבר'ה האלה שהם ימצאו אותם).
למי שלא ראה את ה"נבחרים" שלנו, הנה חלק מדברי הבלע שלהם:
אני רוצה לבקש סליחה מכל הפליטים שהגיעו לכאן בדרך-לא-דרך, עברו מעשי שוד, אונס והתעללות מטורפים בידי בני עוולה בדואים, רק בכדי להגיע למדינה שבה השנאה והגזענות הן לחם חוקה.
אני רוצה לבקש סליחה, כי היה לי הרושם תמיד, שכשהבטחנו לזעוק בקול גדול "לא עוד!", זה לא היה תלוי דת וצבע עור. חשבתי תמיד שהשואה היא לא "נכס" יהודי, ושהיא בהחלט יכולה ואף מתרחשת (גם במאה ה-21) במדינות אפריקה, ותמיד היה לי ברור, שהיהודים, דווקא בגלל שגירשו ולא הסכימו לקלוט אותם באף מקום לפני השואה – יגלו חמלה מינימלית עבור אלו שגורלם זהה.
והיה מי שכתב את זה טוב ממני את ההשוואה המתבקשת הזו:
“לא מבין את ההשוואות המופרכות. לכו תלמדו היסטוריה. שם זה נעשה כדי למצוא שעיר לעזאזל עקב הקריסה הכלכלית והאבטלה ההמונית, כאן זה נעשה כדי למצוא שעיר לעזאזל רק עקב ההאטה הכלכלית והפערים החברתיים הבלתי נסבלים. שם זה נעשה בעידוד השלטונות, כאן רק הגיעו להתסיס שר הפנים וכמה חברי כנסת מהקואליציה. שם קראו להם טפילים ומפיצי חיידקים, כאן קוראים להם רק סרטן ומפיצי איידס. שם האשימו את הליברלים בתקיעת סכין בגב האומה, כאן רק מסיתים נגד בית המשפט הגבוה לצדק ושמאלנים מתייפייפים.
שם המשטרה העלימה עין, כאן היא רק לא נערכה כראוי והגיעה באיחור.שם קראו לזה גטו, כאן ראשי ערים רק מפרסמים מודעות ענק ומאיצים בשלטונות להזדרז עם הגירוש ומתקני הכליאה. שם הענישו מעסיקים של יהודים ואסרו על יהודים להשתלב בשוק העבודה, כאן רק העבירו חוק איסור העסקה ולזעמו של הציבור לא מספיק אוכפים אותו עדיין. שם סימנו בתי עסק של יהודים וניפצו את חלונות הראווה שלהם, כאן רק, מממ, טוב, לא משנה כבר. שם זה קרה בנירנברג ובמינכן, כאן בתל אביב ובערד. שם זה היה נגד יהודים, כאן זה מטעם היהודים. וזה כל מה שחשוב” (אורי משגב)
אני רוצה לבקש סליחה, בגלל שהייתי בטוח שלאמנות האו"ם שישראל חתומה עליהן יש משמעות. שלעולם לא נחזיר בכפייה אדם למולדתו, כשאנו יודעים בוודאות שהוא יוצא שם להורג או ימות מרעב.
אני רוצה לבקש סליחה על התמונות האלה:
אני רוצה לבקש סליחה, כי אינני יכול לשאת את הבושה, כששר הפנים של מדינתי (אדם חרדי שלא מכיר את התורה שבשמה הוא מטהר את מדינת ישראל מ"מחלות") מדבר כאילו תורת הגזע לא פסה מהעולם, וגם בגלל אדם כמו דני דנון, שדבריו נלקחו הישר מאותה תורה:
"צריך לעצור, לאסור ולגרש את המסתננים. מדינת ישראל נמצאת בנקודת קיצון המאיימת החברה הישראלית".
ממש דברים כדורבנות. אני מוכן להישבע שאת הדברים האלה אמרו כל מיני קבוצות חביבות כמו ה-KKK, הנאצים או הפשיסטים, דקה לפני שהם טבחו בשחורים בארה"ב וביהודים באירופה.
אני רוצה לבקש סליחה, כי לרובכם (ואני בהחלט לא מתכוון לאנשים כאלו) – ה-98% שלא ביצעו פשעים (ותהרגו אותי איך הצלחתם לעשות את זה בתנאים שמפילים עליכם כאן) – לא מגיע לכם לפחד לחיות כאן – במיוחד אחרי כל מה שעברתם בדרכיכם לכאן. לא מגיעה לכם קבלת הפנים הזו, שאוסרת עליכם לעבוד, כחלק מאי-מדיניות הגירה של הממשלה המתועבת ביותר בתולדות ישראל. אותה ממשלה, שלא מפסיקה להביא לפה עובדים זרים מכל העולם, אבל לא מסוגלת לתת לפליטים חסרי ישע להתפרנס בכבוד בענפים כמו חקלאות, בנייה, מלונאות, עובדי ניקיון ועוד – תפקידים שישראלים לא מוכנים לעבוד בהם בעד שום הון שבעולם.
גם לא מגיע לכם לחיות במדינה שמתירה את חופש הביטוי של מי שמסיתים לרצח כל מי שאיננו יהודי, כולל תינוקות "גויים".
אני מבקש סליחה, בגלל שבכל פעם שאיזה פוליטיקאי רע לב מדבר על "עניי עירך קודמים", גם הוא יודע שברגע שתיעלמו מכאן (ואפילו עוד קודם לכן), הוא יוכל להמשיך להתעלם מ"עניי עירו" כפי שהוא תמיד עשה. וכל פעם שאני שומע את הביטוי הזה "עניי עירך קודמים", אני יודע שאין מאחורי הביטוי הזה כלום – מלבד הרגשת קבס קשה שעולה לי בגרון.
ולבסוף – אני רוצה לבקש סליחה, בגלל מה שהתקשורת עושה לכם: היא שוכחת מדי פעם להזכיר, שרח' פין בדרום תל אביב אף פעם לא היה נטול פשע. לפחות לא בארבעת העשורים האחרונים. וזה נכון לגבי ההתנהלות בתחנה המרכזית הישנה בכלל. הצורה שבה מנסים להוכיח, שדרום תל אביב היתה גן עדן לפני בואכם הוא מצג שקרי. העובדה, שאותם אנשים ילידי עדות המזרח, שתמיד חשו מקופחים – הם הראשונים שיוצאים נגד המקופחים החדשים – נהירה מבינתי.
צריך לומר את זה בצורה ברורה: דרום תל אביב מעולם לא היתה צפון תל אביב. אלימות תמיד היתה שם, גם עבריינות, וכפי שדובי קננגיסר כבר ציין בפוסט שלו, הכותרות האחרונות מגיעות בעיקר בגלל שאין שום דבר אחר לדווח עליו: הבחירות נדחו, אירן כל לא ממש על הכוונת – אז המסתננים משלמים את המחיר (והנה עוד פוסט מדויק שלו על "בעיית" הפליטים).
במקום לתת להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד (כפי שכל צמרת המשטרה, וגם השר לביטחון פנים חושבים שיש לעשות), מנהיגי מדינת ישראל (זה נשמע כמו אוקסימורון! אני יודע!) דוחפים את הפליטים לפשע בעצמם. הדם של הפליטים שייהרגו בהפגנה המטורפת הבאה יהיה על הידיים של אותם מנהיגים. אם היה להם טיפת שכל בקודקודם, הם היו משתמשים בפליטים לתועלת הציבור, במקום לייבא עוד ועוד עובדים זרים מכל רחבי תבל. אבל זה לא נוח לאג'נדה הגזענית של אלו שמובילים את המדינה הזו לאבדון ולבידוד בינ"ל.
ובינתיים, כל מה שנשאר לי לעשות, זה רק לבקש
סליחה
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.