משוואה ללא נעלמים

הנה לכם משוואה אלגברית רגילה לחלוטין: X = Y + Z
לכאורה, משוואה שיש בה 3 נעלמים.
לכאורה, משוואה שבנויה מ-3 גורמים, כל אחד מהם שונה.
לכאורה, משוואה שאם נבחן צד את שני הגורמים בצידה האחד, נוכל להבין מה קורה בצידה השני.

במשוואה שעליה אכתוב כאן, אני אטפל בדיוק בצד שבו נמצאים אותם שני גורמים. ואולי, רק אולי – אפשר יהיה להבין מה בעצם קרה ל-X.

אם לרגע אתם חושבים שאני מתכוון לתת לכם כאן משוואות מתמטיות מסובכות, אני מעוניין לתקן אתכם. שני הגורמים שאני מדבר עליהם הם מאוד ברורים, ולא דורשים הבנה מעמיקה במתמטיקה. רק קצת פתיחת עיניים לגבי מה שקורה במדינת ישראל ובחברה הישראלית. אז בואו נתחיל:

גורם Y – ממשלת ישראל

ממשלת ישראל הנוכחית, את זה כבר הבנו (ובעיקר בימים האחרונים, אחרי תרגיל פוליטי שהצחנה לא מפסיקה לעלות ממנו), היא לא בדיוק נופת צופים ודוגמא למופת. כמות החוקים האנטי-דמוקרטיים שהממשלה קידמה – בגיבוי הכנסת הכי ימנית שהיתה לנו אי פעם – היא מטורפת.
הח"כ יריב לוין אפילו התגאה בכך, ואף ביקש לרשום לאחרונה שיא גינס על כמות החוקים הרבה ביותר שח"כ הצליח להעביר אי פעם במושב יחיד (32 חוקים!). וזה, כאמור, כשהממשלה עוד בכלל לא סיימה ימיה בשלטון בקדנציה הזו.

כיעד עיקרי, לוין שם לו למטרה לשנות את בית המשפט העליון. את בג"צ. לוין לא אוהב את פסקי הדין של בג"צ. הוא לא אוהב את האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק בזמנו ושל בייניש, שאך זה עתה סיימה את כהונתה הסוערת. לכן לוין החליט להכניס את הפוליטיקה ואת האג'נדה הימנית-פשיסטית שלו למשכן בג"צ. בהתחלה ניסו הוא, הח"ב דוד רותם (יו"ר הוועדה מטעם מפלגת האור והתום "ישראל ביתינו") ויעקב נאמן (ועוד כמה אנשים חשוכים) להשתלט על בית המשפט העליון באמצעות הדילים הרגילים בוועדת מינוי השופטים. בייניש נעמדה על רגליה האחוריות בכדי להגן על בית המשפט ועל ניקיונו מפוליטיקה, אבל במקרים רבים כשלה מול קואליציה ימנית קיצונית עם אג'נדה ברורה מאוד. מאחר וההצלחה שלהם היתה רק חלקית, החליט לוין ליזום חוק, לפיו שופטי בית המשפט העליון ייאלצו לעבור אישרור של חברי הכנסת, לפני מינויים לעליון. בינתיים – רק בינתיים – החוק הזה נבלם על ידי בנימין נתניהו. וגם זה נעשה רק אחרי שדעת הקהל בארץ ובעולם זעקה, וממש ברגע האחרון, לפני שהחוק הועבר לקריאה ראשונה בכנסת. אלא שמי שמכיר קצת את ביבי, יודע שלא ירחק היום שבו הדברים האלו יחזרו לשולחן הכנסת, והפעם יזכו, בתמיכת הקואליציה המטורפת של 94 (!) ח"כים, לעבור את כל שלוש הקריאות הנחוצות.

בינתיים, המרוץ אחר השתלטות בית המשפט העליון נמשך.
בכדי למנות שופט עליון, שהוא קצת יותר "גמיש" בדעותיו כלפי הימין, ופחות נוטה לאקטיביזם שיפוטי, החליטו הח"כים בכנסת ישראל להעביר חוק מיוחד – והכל עבור השופט אשר גרוניס, שעל פי החוק ה'ישן', לא היה אמור להתמנות לתפקיד הרם של נשיא בית המשפט העליון. אלא שהכנסת, כאמור – תפרה חוק שנמדד למידותיו של גרוניס, וזה התמנה ברוב כבוד והדר. הח"כים מימין חייכו בינם לבין עצמם, וחשבו שהם השיגו את מטרתם. אך מה רבה היתה הפתעתם, כאשר גרוניס התברר כאדם שניקיון בית המשפט העליון חשוב לו לא פחות, וכך גם עמידה בפסקי דין שנקבעו ע"י קודמיו. לפתע מצאו עצמם ח"כים מהימין נבוכים: בניגוד למה שחשבו, גרוניס מאלץ את מדינת ישראל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי בית המשפט העליון, גם אם התחייבויות אלו התקבלו לפני תקופתו.

למי שחי בגלקסיה אחרת, הנה מה שקרה: מדינת ישראל התחייבה לפני למעלה משנה, לפנות את המאחז הלא-חוקי מגרון, ולפני פחות משנה – את הבתים על גבעת האולפנה, שכונה קטנה בהתנחלות בית-אל. שניהם הוכחו כאדמות פלסטיניות פרטיות. את מגרון התחייבה המדינה לפנות עד סוף מרץ 2012, ואילו את גבעת האולפנה – עד סוף אפריל 2012. בהתאם להתחייבות שניתה ע"י אותה ממשלה ממש (כן, כן – זו שביבי עומד בראשה ומאשר בה כל דבר!), פסק בג"צ שכך יהיה (לקראת סוף כהונתה של בייניש), ודחה עתירות נוספות של ארגוני שמאל שונים.

אלא שלממשלת ישראל היו תכניות אחרות: הממשלה לא בדיוק בדקה מה חושבים התושבים במגרון ובגבעת האולפנה על פינויים, וכך קרה, שבחודשים פברואר-מרץ, עסקו כאן בטירוף חושים בניסיון למצוא פשרה לגבי מגרון, שתיאלץ את בג"צ לשנות את פסק הדין החלוט שהוא נתן בעבר. כולם גויסו למשימה, ובעיקר השר-ללא-תיק בני בגין, שהיה השפוי היחיד בכל ההתלהמות הזו, וניסה להגיע לפשרה. אלא שאף אחד לא לקח בחשבון מה יגיד כבוד השופט אשר גרוניס. כולם חשבו שגרוניס הוא בובה של הימין, ונמצא בכיס שלהם. הם חשבו שכל פשרה שתוצג לגרוניס תקבל את ברכתו. אלא שלאשר גרוניס היה ברור: המדינה התחייבה לפנות את מגרון, ניתן פסק דין המהווה את עיקרון סוף הדיון בבג"צ (עיקרון שנועד להבטיח כי יהא סוף לדיונים ולמחלוקות בין צדדים, כדי להגשים ערך של ודאות, ביטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי-דין לאחר סיום משפטם), ובכעס רב הוא דרש מהממשלה לפנות את המאחז עד 1 באוגוסט הקרוב. כלומר: נתן להם דחייה של כמה חודשים, אך זו תהיה הדחייה האחרונה בהחלט.

חודש מאוחר יותר, חזר הסיפור על עצמו עם גבעת האולפנה. מפתיע היה לחשוב, שאם ישלחו את היועץ המשפטי לבג"צ ב-30 באפריל, אחרי שכבר עברה הדקה ה-90, גרוניס יקבל את בקשת המדינה לדחייה שלושה חודשים (או לאחרי הבחירות, כפי שכולנו חשבנו בתמימותינו). אלא ששוב – גרוניס סירב לשחק את המשחק הפוליטי הזה, וזרק את היועץ המשפטי מכל המדרגות. הוא אילץ את המדינה לפנות את השכונה עד ל-1 ביולי, ופרסם פסק דין חריג בחריפותו נגד הממשלה.

עכשיו חשוב לי להבהיר נקודה חשובה כאן לגבי הדמוקרטיה בישראל: כשהייתי נער, ולמדתי בתיכון את מקצוע האזרחות, לימדו אותי שאחת מאושיות הדמוקרטיה, היא הפרדת רשויות – רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. ההפרדה ביניהן חשובה לאין שיעור. אלא שכשהתבגרתי, הבנתי שבישראל יש בפועל רק 2 רשויות, מכיוון שהרשות המחוקקת והרשות המבצעת – אחת היא: כנסת ישראל. לכן, על אחת כמה וכמה – חשובה ההפרדה בין הרשות המאוחדת הזו לבין הרשות השופטת.

ואם נחזור רגע לסיפור הקודם – היועץ המשפטי לממשלה היה צריך לזרוק את הממשלה מכל המדרגות עם ה"פשרות" שלהם, ולהסביר להם, שאין דרך להגן על עבירות כאלה על חוקי המדינה ועל פסקי הדין החלוטים, שכבר הוכתבו ע"י בית המשפט העליון. אלא שיהודה וינשטיין בחר אחרת, והסכים לייצג את הממשלה בפארסה הזו.

תגידו לעצמיכם – אוקיי. עכשיו, אחרי פסק הדין החמור הזה, לא יכול להיות שהמדינה לא תבצע אותו. הרי היא ניסתה כבר הכל, ולא הלך לה, נכון? אז זהו, שלא. מתברר שהממשלה עוד לא ניסתה הכל. יש לה עוד שפן חדש-ישן בשרוול: חוק עוקף בג"צ (יש לו גרסאות אחרות, כמו "חוק הסדרת היישובים" שאמור להסדיר שוד קרקעות פרטיות בדיעבד, אבל בתכל'ס – מדובר ברותו חוק שעוקף את בג"צ). כן גבירותיי ורבותיי, ממשלת וכנסת ישראל, החליטו שהן מעל לחוק. הן החליטו, שאם פסק דין מסוים לא מצא חן בעיניהן או לא מתאים לבוחרים שלהן, גם אם הן בעצמן התחייבו לו בעבר – אין בעיה לומר פתאום "לא בא לי!", ולחוקק חוק, שפוטר אותן מלציית לחוק.

האבסורד שהכי זועק לשמים הוא זה של שר החינוך. מכל אחד אחר כבר לא הייתי מצפה לכלום. אלא שעד לפני שנה או פחות, גדעון סער נחשב לאדם "מתון". או אז הוא החליט פתאום להוציא כל מיני טיולי בית ספר הזויים לחברון (עיר האבות המסוכנת), והתחיל לשבור ימינה. לשבור חזק ימינה. עד כדי כך חזק, שהנה הדברים שהאיש אמר על "חוק הסדרת היישובים" החדש הזה:

גם שר החינוך גדעון סער עסק באפשרות של חקיקה שתעקוף את ההחלטה. הוא כינה את הפסיקה "לא צודקת", והצהיר כי "יש לשקול גם אפשרות של חקיקה כדי למנוע הריסת בתי השכונה"

אוקיי. הפסיקה "לא צודקת" לדעתו של סער, ולדעתם של אחרים בימין. גם אני עברתי משפט תנועה בעבר, וגם אני חשבתי שיש פסיקות שהן לא צודקות. אבל מכאן ועד "לשקול חקיקה"?! בניגוד לפסק דין סופי וחלוט של בג"צ??!! וזה שר החינוך בישראל – אדם שאמור לנהל מערכת חינוך, שמלמדת את ילדינו ערכים?! (או לפחות אמורה ללמד. בפועל כולנו יודעים איך המערכת הזו מתנהלת – לא רק באשמתו של סער, אבל בהחלט יש לו תרומה נכבדת לעניין).

עכשיו אני אחזיר אתכם להתחלת הפוסט: לסיכום החלק הזה של המשוואה, אנו רואים שממשלת ישראל מטפחת אלימות, עבירות על החוק, קומבינות מסריחות והונאות. עד כאן גורם Y.

==============

גורם Z – משטרת ישראל
מה אפשר לומר על משטרת ישראל, שעוד לא נאמר? שזו משטרה אימפוטנטית? שלא מבצעת עשירית ממה שהיא באמת אמורה לעשות, אבל לא בוחלת בהתקנת מצלמות שמרשתות את הכבישים ואת הערים, ובקניסת נהגים על מהירויות? וזאת על אף שהוכח עשרות פעמים בעבר, שמהירות מופרזת היא לא הגורם העיקרי לתאונות, ולמען האמת – היא אפילו לא מהווה 2% מהגורמים לתאונות ולהרוגים בישראל (הנתון הזה נכון גם בעולם).

אלא שיש כמובן גם דברים נוספים:
משטרת ישראל נוהגת לשקר כהרגל – גם לציבור, גם למח"ש וגם לבתי המשפט.

שימו לב לדבריו של השוטר אסף יקותיאלי, לאחר שזה נחשד בכך שגרם למותו של עציר, לאחר שהוא השליך אותו לצד כביש ראשי, כשהעציר מחובר לקטטר, מיובש ומסוחרר (לאחר אישפוז בבית חולים):

" …תמונה המתארת את התרבות הארגונית שהתפתחה במשטרת ישראל. לדבריו, שוטרים שהכיר נהגו באופן פעיל ומודע לעבור על החוק, להפר נהלים, ולשקר במחלקה לחקירות שוטרים"

והנה עוד פנינה מדבריו של השוטר האמיץ:

כשנשאל איך חשב שיעצרו לתת לו טרמפ במקום שבו אסורה עצירה, ענה: "יש כאלה אנשים שלא מקפידים על החוק. ציפיתי שיעברו על החוק. ציפיתי שיעצרו, יפעילו ארבע מנורות ילבשו אפוד זוהר כמו שהחוק מחייב".

ועוד אחת לסיום, מאותו דיון ממש:

"מתוך העדויות עולה לכאורה שהאיש לא הלך בכוחות עצמו", אמר לי-רן ליקותיאלי בתום העדות, "אתם הובלתם אותו לכל מקום. האיש היה לבוש בפיג'מה, היה עם קטטר. האיש הזה היה יחף. בהנחה שקיבלת הוראה להשאיר אותו כפי שהשארת, האם זה לא העלה בדעתך שמשהו דפוק לגמרי?".

"זאת שאלת המיליון דולר", השיב השוטר. "העיניים שלי זה לא העיניים שלכם. אני טיפלתי בעובדים זרים, האנשים הכי מסכנים. היינו לוקחים אפריקאים עם הריח שלהם כולם יחפים. לי זה לא זועק שהוא יחף ועם פיג'מה על גופו. אני הייתי אטום"

אתה הבנת את זה, שטקר?
משטרת ישראל, רואה זרים "בעיניים אחרות" משאר הציבור, מה שמקנה לה את הזכות להיות אטומה ואלימה. אז מה הפלא שהיא נוקטת באלימות כלפי מפגינים, חסרי בית ואנשים שאין להם שום יכולת להתנגד?

יוחנן דנינו, מפכ"ל המשטרה הנוכחי, חוזר ונותן מדי פעם את הדוגמא של רודי ג'וליאני, כדוגמא לדרך שבה משטרת ישראל צריכה לפעול, והוא אף מתפעל מהשיפור הרב שחל במשטרה בשנים האחרונות, בעיקר בפענוח של פשעים חמורים. אלא שדנינו שוכח, שג'וליאני לא פעל רק בתחום הפשעים החמורים. ג'וליאני, פעל על פי תיאורייה שנכתבה ע"י ג'יימס וילסון וג'ורג' קיילינג, ששמה "תיאוריית החלונות השבורים". מתוך הערך בוויקיפדיה:

…נטען כי במקום מוזנח תשתלט העליבות במהרה ותתפתח לפשיעה והתנגדות לחוק, כמו בקרן רחוב שהרמזור בה אינו פועל או במשרד ממשלתי שמאן דהו ניפץ שם זגוגית של חלון ואף אחד לא הגיע לתקנו‏. לפי התאוריה, כעבור פרק זמן, תיעקר הדלת בחנות הריקה הסמוכה ותהפוך למאורת סמים. ואז יחל גל פריצות באזור על ידי נרקומנים. משלא תגלה המשטרה התנגדות בשל אפיסת כוחות תחל אלימות מקומית להשתולל ועקומת שיעור הרצח תעלה פלאים ואז בשל חלון שבור יהפוך אזור שליו למקום שאוכלוסייה שוחרת שלום מהגרת ממנו ובמקומה נוהרים אליה עוד ועוד כנופיות רחוב.

אם זה נשמע לכם מוכר, זה רק בגלל שאתם חיים בישראל.
אבל דנינו מצחיק אותי כשהוא משווה בינו ובין משטרת ישראל לזו של ג'וליאני בניו יורק. אין שום בסיס להשוואה ביניהם, וכל ניסיון כזה רק מגחיך את משטרת ישראל ואת העומד בראשה (גם אלו שכיהנו לפני דנינו).
גם בשכונות הכי "נורמטיביות" לכאורה, משתוללות היום הזנחה, פשעים קטנים ובלתי-מזיקים לכאורה, ולא מעט בני תשחורת שיגדלו להיות דור הפושעים/אסירים הבא של ישראל.

ואם עוד לא הבנתם – כן – אני מדבר גם על הילד שלכם.
אתמול בערב יצאתי לסיבוב הערב הרגיל שלי עם דובי, והרגשתי שהאוזניים שלי חוללו, או לפחות נעשו בהם מעשי סדום מרובים. העברית היחידה ששמעתי מכל חבורות הנוער מסביב היתה "בן זונה", "קוקסינל מזדיין", "יא הומו", ועוד כל מיני פניני לשון נפלאים. שמעתי גם חבורת ילדים בני 12-13 לכל היותר, שמדברת לא רק על ללכת "לדפוק את הראש" עם אלכוהול, אלא גם "להוריד ראש". למי שלא לגמרי ברור לו מה זה אומר, אז הכוונה היא לשימוש במריחואנה. וחברים – אני נשבע לכם שאלה היו ילדים קטנים, שחוץ מהעובדה שנדפה מהם כמות בלתי אפשרית של אפטר-שייב חריף (אני לא בטוח שבכלל כבר ירדו להם הסימנים של החלב מהשפתיים, שלא לדבר על צמיחת שערות על הפנים…), הם היו ילדים. אני לא בטוח שאפשר אפילו היה לקרוא להם "נערים". אלה היו ילדים. לכאורה מאוד נורמטיביים.

ועל הרעש הבלתי נסבל שיש בלילות בשכונה שלנו באופן תדיר, אני בכלל כבר לא מדבר. כמות הפעמים שהתקשרתי למשטרה לגבי זה כל כך גדולה, שאין לי מספיק אצבעות בידיים וברגליים ביחד מכדי לספור. במקרה הטוב הם מגיעים לדקה והולכים, עוד לפני שהספקתי לרדת במעלית לדבר איתם. במקרה הפחות טוב – הם פשוט מתעלמים. ניידת? הצחקתם אותם? לפני כמה חודשים הם תהחילו לשלוח פה שוטרת על קטנוע שמסתובבת בכמה שכונות באיזור (דיברתי איתה. ה"פרוייקט" הזה, כפי שהיא כינתה אותו, הוא רק לימי החופש במהלך שנת הלימודים. ולא – אין להם שום סמכות לעשות כלום בלי חוקרי ילדים, שמן הסתם לא קיימים). אם למשטרת ישראל היה אכפת קצת ממה שקורה בשכונות, אם היה לה אכפת מהפשעים הקטנים – מקרי האונס המרובים האלה והדקירות (ולמעשה רוב הפשעים) היו קורים פחות. אני לא מאמין שאפשר להיגמל מהם לחלוטין, כי זו מחלה שקיימת בכל חברה – מערביות ואחרות – אבל אפשר היה לצמצם את האלימות על גווניה השונים בצורה משמעותית. בדיוק כמו שנעשה בניו יורק של ג'וליאני.

והנה לכם הסיכום של גורם Zמשטרת ישראל מטפחת בעצמה את האלימות – גם במעשיה וגם בחוסר מעשיה. כדי להפוך את משטרת ישראל למשטרה מתפקדת, צריך לא רק תקציבים (כפי שבוכים המפכ"לים בשני העשורים האחרונים לפחות), אלא בשינוי פרדיגמה – בשינוי קיצוני של כל הארגון הזה. בשינוי האמנה בין המשטרה לבין האזרחים. ובעיקר – בשינוי הגישה של המשטרה לפעולותיה ולתפקידיה. בשביל זה צריך מפכ"ל אמיץ ושר לביטחון פנים אמיץ. לצערי, משטרה שמתפקדת תחת אותה ממשלה שמטפחת אלימות ועבירות על החוק – לא תוכל לבצע את שינוי הפרדיגמה הזה.

==================

הצד השני של המשוואה – גורם X

אז תגידו לי אתם בבקשה:
אם Y היא אלימות הממשלה והכנסת, שמרשות לעצמן לעבור על החוק, ו-Z היא אלימות משטרתית וחוסר תפקיד מינימלי – איך אתם מתפלאים ש-X – אלימות נוער ואלימות בכלל – לא פוסקים מלהתקיים?

וזו באמת היתה רק רשימה חלקית מהשבועיים האחרונים – איך אתם מצפים שהחברה שלנו לא תהיה אלימה? איך אתם מצפים שאותו גורם X לא יתקיים? שאותו חלק במשוואה ייעלם?

האלימות מגיעה ממקורות ברורים מאוד. היא מגיעה הישר מלמעלה. הדג מסריח מהראש. כשילדים רואים איך פוליטיקאים, שוטרים, טייקונים ומנהלים נוהגים, כאשר הם רואים איך הוריהם מתנהגים – איך אתם מצפים שיגדל פה דור אחר?!

אתמול פורסם סקר בינלאומי, ששם את ישראל במקום ה-45 (מתוך 163 מדינות, חלקן הגדול ערביות או מדינות שזורות במלחמות), במדד "המקום שבו הכי טוב לגדל ילדים", ו"הכי טוב להיות בו אמא".

ב"ידיעות אחרונות", סיכמו את זה לא רע: "יכול להיות יותר, אבל יכול להיות גם יותר גרוע".

הבעיה היא, שאני לא בטוח:

  1. אם אני רוצה להישאר ולגלות כמה זה יכול להיות יותר גרוע. ולצערי, אנחנו בהחלט הולכים לגלות בשנים הקרובות את הנתון הזה.
  2. שהסקר הזה מעודכן. אני חושב שאחרי סוף השבוע האחרון, יש פה הרבה פחות אימהות, שחושבות שאנחנו במקום הנכון במדד הזה…

נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

תגובה אחת לפוסט “משוואה ללא נעלמים”

post_author." -->\n"; ?>
  1. אלה הגיב:

    מה שמתסכל אותי זה כשאני מתלוננת, אומרים לי: ״זו אשמתנו – העם שלנו בחר בהם״. אז לא – אני לא בחרתי באף אחד מהם. אבל איכשהו, אני לא ראיתי עדיין את הקול הבודד שלי משנה עולמות. ואם אני אבחר בניצן הורוביץ – אז הוא יהיה ראש ממשלה? חוסר אונים מטריף.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות