מעורבות חשובה או התערבות גסה?

מאמר חשוב עלה היום בטמקא שלי, הנוגע בהתערבות היתר של הורים במערכת החינוך בישראל.

נתחיל קצת בהסבר על המאמר, לאלו שאין להם כוח לקרוא את כל מה שנכתב בו:
מס' מנהלי בתי ספר באיזורים שונים בארץ, מתלוננים על כך, שוועדי ההורים נוטים להתערב יתר על המידה, בנעשה בתוך כותלי בתי הספר בארץ. ועדי ההורים נוטלים לעצמם כל מיני זכויות יתר, כמו החלטות על שיבוץ מורים בכיתות (איזה מורה ישובץ באיזו כיתה), מעקב אחרי מורים שמחסירים ימי לימוד, ניקיון בכיתות ובסביבת בית הספר, ויש כאלו שאף הרחיקו לכת והחליטו לקבוע את יעדי הטיולים השנתיים.

השאלה היא: האם זה תקין? האם יש כאן מעורבות נכונה וחשובה של ההורים, או התערבות גסה וחסרת פרופורציות במערכת החינוך, שרק מפריעה להתנהלותו התקינה של בית הספר?

אני חייב לציין, שאני מרגיש קצת חצוי בהקשר הזה.

מצד אחד, כולנו מודעים למערכת החינוך הממלכתית הישראלית, ולצרות שבה היא נמצאת. רמת הלימודים נעשתה נמוכה מאוד בעשורים האחרונים עד כדי כך, שרבים מן המדענים ואנשי הרוח בישראל מביעים דאגה כנה למצב המערכת בהווה ובעתיד. בנוסף, ישנם מאות או לא אלפי מורים שאינם מתאימים למערכת הזו, ומה שמלמדים את התלמידים היום זה בעיקר לשנן – במקום לנתח, או לפתח כישורי לימוד וכישורים בינאישיים.

התוצאה היא, בראש ובראשונה, אם נתעלם לרגע מהאלימות – תלמידים שמגיעים למערכת ההשכלה הגבוהה, ומחפשים כל העת קיצורי דרך. כמי שמעביר בשני הסימסטרים האחרונים תרגולים ב-5 קורסים שונים (ובאחד מהם אני מסייע למרצה להרים קורס חדש בניהול פרוייקטים ממש מאפס), אני פוגש סטודנטים בשנה שלישית ללימודי מנהל עסקים, שלא מוכנים לקרוא ולו מאמר אחד באנגלית, ועל חיפוש ספרים בספריה בכלל אין מה לדבר. חלקם בכלל לא יודעים איך נראית הספריה ואיך לחפש בה ספרים, למרות שיש מדיניות חד-משמעית בשנה הראשונה, שכל סטודנט חייב לעבור הכשרה של חיפוש ספרים ומאמרים במאגרי המידע של המכללה – בכדי לסיים את השנה הראשונה בהצלחה. ללא הכשרה כזו – המכללה (אני מתכוון כעת למרכז האקדמי רופין, אך אני רוצה להאמין שהדברים האלו קורים בכל מוסד אקדמי נורמלי) מסרבת להעביר את הסטודנט לשנה השנייה – וזו אכן מדיניות מבורכת. הבעיה היא, שיומיים אחרי ההכשרה הזו – הסטודנטים שוכחים הכל, ובמשך 3 שנות התואר – מתעלמים לחלוטין מקיומה של הספרייה. וכאמור – גם אם אנו "מאכילים אותם בכפית", ומעלים להם לאתר בקורס מאמרים באנגלית, הם מחכים שנסכם להם את המאמרים ונעשה עבורם את העבודה.

אבל אני סוטה מהעיקר.
בשורה התחתונה – מערכת החינוך הממלכתית שלנו לא שווה הרבה היום. לפחות ברובה. זו גם הסיבה, שמערכת החינוך הפרטי על שלוחותיה הרבות – פורחת היום יותר מבעבר. מורים טובים באמת הם נדירים, ותוכניות הלימודים אינן מותאמות להווה, שמחייב ניתוח מעמיק, כישורים בינאישיים וטכנולוגיים ועוד. התוצאה היא – בורות, עילגות, אלימות – והרצון המיידי לנהל כל מקום עבודה אליו נכנסים חבר'ה צעירים, כבר מהיום הראשון לעבודתם. אלו דברים שחוזרים על עצמם שוב ושוב – ומערכת החינוך בישראל לא נותנת עליהם את הדעתם באופן מספק, ואינה מתאימה את עצמה לטכנולוגיה. נראה שמערכת החינוך פשוט התיישנה, הפכה להיות ארכאית. עוד נקודה שכדאי לשים אליה לב, היא נושא הפרעות הקשב והריכוז שנדמה שכולם לוקים בהן היום. אני לא יכול שלא להתפלא, איך קורה שיש כל כך הרבה מקרים מאובחנים, ואף אחד לא חושב שאולי הבעיה היא לאו דווקא אצל התלמידים – אולי היא בכלל במערכת עצמה, שלא נותנת מענה לאנשים צעירים וסקרניים, שהשיעורים בכיתות פשוט משעממים אותם, בגלל שהם כל כך מיושנים – הן בתוכנם והן באופן הצגתם.

במקרים כגון אלו, התערבות של ההורים נראית מבורכת ואף חשובה מאין כמותה. הורה שעוקב אחרי רמת הלימוד בכיתות, רמת האלימות, הניקיון ורמת בית הספר באופן כללי – עושה עבודה חשובה, לא רק עבור הילד שלו, אלא עבור מערכת החינוך כולה. ההורה המעורב, שמחשיב את החינוך כדבר החשוב ביותר (ובזה גם אני מאמין בכל ליבי), פועל בכדי לשפר את מערכת החינוך מבפנים.

המקרה הקיצוני ביותר שמוזכר בכתבה, הוא מקרה של בית ספר בחולון, בו מנהלת טייחה והשתיקה מקרי אלימות שקרו בתחום בית הספר, במקום לטפל בבעיה. ההורים, בתגובה, השביתו את הלימודים באותו בית ספר. אין פלא, אם כן – שכשמנהלים מנסים לסגור את שערי בית הספר בפני ההורים – אלה טוענים, שהמנהלים מנסים להסתיר מהם עובדות מסוימות. לדעתי, במקרה זה – ההורים עשו דבר נכון וחשוב. מנהלת שלא מסוגלת לטפל באלימות שפושה בתחום "שליטתה", היא מנהלת גרועה. מנהלת שמנסה גם לטייח מקרים כאלה – לא צריכה להיות מנהלת במערכת החינוך בישראל. היא צריכה לעוף – חד וחלק.


אבל מצד שני – ויש צד שני – יש גם מעורבות יתר. ועדי ההורים בכתבה המצורפת, מתנים את תשלומי ההורים לבתי הספר, בציות לפקודות שהם פוקדים על מנהלת בית הספר וכפיפיה – המורים. דמות המורה היא דמות חשובה מאין כמותה – ואם ההורים מתערבים יתר על המידה, ומכפיפים את המורה למרותם, דמותו של המורה הופכת לנלעגת, וכך גם דמותו הסמכותית של מנהל/ת בית הספר. יש מי שטוען, שכפי שאנו נוטים לבקש את עזרתם של מומחים ובעלי מקצוע שונים בתחומים שבהם אין לנו הכשרה (כגון: נגרים, מתכנתים, ואנשי מכירות), אנו מפקידים את ילדינו במערכת החינוך, תוך הבנה שאין לנו את כל החוכמה, ואין לנו את ההכשרה המתאימה ללמד את ילדינו את כל הכלים, בכדי שאלו יזכו לעתיד טוב יותר (וכן, מודי – אני מחכה להערה ממך בנושא הזה. אני יודע שהיא תגיע).

כלומר: צריך להיות איזשהו גבול מסוים, שבו ההורים צריכים להבין, שהתערבות שלהם היא חציית קו אדום. כשראש ועד ההורים בבית ספר מסוים מסייר בתחילת היום בכיתות, ורושם נוכחות של מורים במוסד, ומתקשר 3 פעמים ביום למנהלת בית הספר בכדי לדרוש לדעת למה כל מורה איחר או לא הגיע כלל – זו חציית קו אדום. ההורה הוא לא המנהל הישיר של המורה, גם אם הוא מחזיק את תקציב תשלומי ההורים בידיו. עם כל הכבוד, זה שההורים משלמים 1,000 שקל בשנה לבית הספר – אין זה אומר שבכך הוא "קונה" את המורה, ואין זה אומר שמותר לו להתנהל בצורה מבזה שכזו.

את מעורבות יתר, אנו רואים כמתמשכת גם אחרי שנות בית הספר. קחו לדוגמא את הצבא: בעת השירות בצבא, מקובל היום – גפ בטירונות, שההורים מתקשרים למפקד, ושואלים מה שלום הילד, ודורשים שהמפקד "לא יריץ יותר מדי את הילד", למרות שהוא מזמן לא ילד. הסיפור הזה פוגע בהנתהלותו של הצבא, בדיוק כפי שהוא פוגע בהנתהלותה של מערכת החינוך. אני שמח שלפחות עד כה הסיפור הזה לא הגיע למערכת ההשכלה הגבוהה. עוד לא שמעתי על מייל אחד, שהתקבל מהורי הסטודנטים למתרגל או למרצה, בקשר למטלה שניתנה להם.

חשוב להבהיר: במקרים מסוימים, ההורים תורמים לאווירה האלימה בבתי הספר בעצם התערבותם.
חבר של המשפחה שלי, איש היי טק בעברו שהחליט לעשות הסבה באמצע שנות ה-50 לחייו והפך למורה למתמטיקה בתיכון מסוים, חווה את הסיפור על זה על בשרו. תלמידה חצופה, רועשת ואלימה, היתה משתוללת אצלו בשיעורים, מפריעה – ובאחד השיעורים הראשונים באותה שנת לימודים, הוא החליט להוציא אותה מהכיתה. יום לממחרת, הוא כבר קיבל שיחת טלפון מהמנהלת של אותו בית הספר, שדרשה ממנו לבטל את העונש ולהפסיק להוציא אותה מהכיתה, כי האמא של אותה תלמידה היא עיתונאית במקומון כלשהו – והיא כבר הוכיחה בעבר, שהיא מסוגלת לגרום למנהלת בית הספר מבוכה גדולה מאוד, ואף להביאה בפני ועדת משמעת של משרד החינוך – רק בגלל שהילדה הוענשה.

סיפור אחר, בעייתי לא פחות, קרה לפני כשנה וחצי בפתח תקווה – תלמידה שהוצאה מהכיתה ונשלחה למשרד המנהלת – צרחה וטענה שהמנהלת הטרידה אותה מינית. הסיפור הזה הביא להשעייתה של המנהלת באופן מיידי, ואף הגיע לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה. רק לאחר ערועורה של המנהלת. התברר שהתלמידה בדתה את הכל מליבה, והיא נאלצה לפרסם התנצלות באותו מקומון בו הכפישה את המנהלת, ו.. זהו. בעצם. היא קטינה, ולכן אין לה יכולת לשלם בעצנה פיצווים כלשהם. המנהלת לעומתה, חוותה שנתיים אומללות מחוץ לכותלי בית הספר. מערכת החינוך כמובן – ושאר החינוך בראשה, לא התנצלו מעולם על עוגמת הנפש ועל העובדה שהם לא גיבו אותה. ןד"א – על הדבר הזה אנחנו יכולים להודות למר יצחק קדן, יו"ר הרשות לזכויות הילד, שבגלל ה"אמנה" שלו לזכויות הילד, מישהו שם שכח את זכויות המורה והמנהל.

אני לא ידוע אם אתם מודעים לכך – אבל היום, על כל תלונה של תלמיד נגד מורה – המורה תמיד יימצא כשידו על התחתונה. התלמיד יגיע וישטח את טענותיו מול ועדה, כשלמורה אין שום זכות התגוננות באותה ועדה. המטרה היתה להביא לכך שתלמידים לא יחששו להתלונן נגד מורים שפגעו בהם. תוצר ישיר של המהלך הזה לעומת זאת, הוא שתלמידים הגיעו למסקנה שהם יכולים להתלונן תמיד – ושלמורה אין שום זכות הגנה. העונש של המורה נקבע במעמד צד אחד. אם אתם לא מאינים לי – פנו למשרד החינוך, ובקשו מהם את הנוהל הזה. הוא אמור להיות נגיש לציבור.

עכשיו, כשאנו מודעים לעניין הזה, אנו חייבים להבין נקודה חשובה: איך נפצה, שמערכת החינוך תתנהל באופן תקין, כשההורים מתערבים באופן קיצוני כל כך, ושמוהרים מושפלים תדיר על ידי תלמידים והוריהם? איך אנו יכולים לצפות, שמורים טובים באמת ייכנסו למערכת הזו? ושוב – לא התחלתי לכתוב בכלל על השכר ועל התנאים הנלווים.

אירועים כמו אלו שתיארתי, הרי מבזים לחלוטין לא רק את המורה ואת המנהלת – אלא את מערכת החינוך כולה!

ועכשיו – אשמח לשמוע את דעתם בנושא: מה דעתכם? איפה עובר הקו האדום אצלכם, בכל מה שקשור להתערבות בחינוך של ילדיכם בשנות בית הספר?


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות