בדעת מיעוט

אחרי כל השמחה לאיד או לפחות הסיפוק מפסק הדין בעניינו של קצב, ישבתי אתמול וקראתי את כל פסק הדין בעיון. על דבריהם של כבוד השופטים קרא וסוקולוב אין לי הרבה מה להוסיף. הם כתבו הכל בצורה עניינית, כיסו כל פן בסיפור הזה וענו על כל ספק אפשרי שהועלה בפרשה.

לעומתם, כבוד השופטת יהודית שבח, כתבה פסק דין בדעת מיעוט, שהצליח לקומם אותי לא מעט. כשקראתי את דבריה, לא הצליחה לחמוק ממני ההרגשה, שהאישה הזו פשוט מנותקת מהמציאות המודרנית, כפי שאנו, פשוטי העם, חווים אותה על בסיס יומי.
לכן, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה, ולענות לכבוד השופטת שבח, על דברים רבים ומרכזיים שכתבה בפסק דינה:

… עם מתן הכרעת הדין והרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו – נעשה הצדק עם המתלוננות… כבודן הושב להן והנאשם הוקע ברבים בשל העבירות החמורות בהן הורשע. מבחינתן – המעגל נסגר, הצדק נעשה.

גבירתי היקרה – את טועה, ובגדול. אף אחד לא השיב למתלוננות את כבודן. אם כבר, במהלך המשפט הזה, כבודן נרמס עד דק. עבריין המין קצב פגע בגופן ובנפשן של המתלוננות. לא פסק הדין השיב להן את כבודן. אם מישהו השיב את כבודן – אלו הן עצמן, שהסכימו לעבור מסכת התעללות תקשורתית חסרת תקדים. בעניין זה – את ושני חברייך להרכב לא שיניתם דבר. ההרשעה הייתה המינימום ההכרחי.

החלת ההגנה מן הצדק נעשית, בין היתר, בהתקיים אי הגינות דרסטית הנובעת משפיטת נאשם ע"י העיתונות… קבענו כי טענותיו של הנאשם בכל הנוגע למשפט השדה שנערך לו ע"י התקשורת, שפיטתו ע"י הציבור, מכת ההדלפות וההתבטאויות של אנשי ציבור, אשר חרצו דינו לשבט בטרם משפט – אינן קלוטות מן האוויר… עם זאת קבענו כי "'איננו שוללים להעלותה לדיון פעם נוספת בהמשך"… עתה עלינו לפרוע את השטר.

כבוד השופטת שבח, הציבור איננו מטומטם. זו הסיבה שהדברים יצאו בתקשורת כפי שיצאו. כאשר ישנן עוד ועוד מתלוננות, אשר מעזות להרים ראשן ולומר בפה מלא את אשר עברו תחת ידיו של האנס הזה, כנראה שיש דברים בגו. מכת ההדלפות הגיעה מפרקליטיו של קצב לא פחות (אם לא יותר אפילו) מאשר מהפרקליטות. השימוש הציני והנוראי שעשו פרקליטיו של קצב, "בשם הצדק", כאשר התייחסו לנשים שאנס כ"זונות" (הם אמרו את זה במילים אלו או אחרות) או כנשים ש"אהבו את זה" היא-היא אי-ההגינות הדרסטית. לא להיפך. עצם העובדה, שבנו של קצב העביר מכתבים אישים לשופטים, בבקשת חנינה לאיש ה"מסכן" הזה – זו אי הגינות. העובדה שקצב יכל להרשות לעצמו, על חשבון משלם המיסים, כמובן, לשכור את שירותיהם של בכירי הפרקליטים (וברור מאליו שהם עלו לו – או ליתר דיוק לנו – מיליונים), עצם העובדה שגם לאחר מתן הכרעת הדין האיש הזה ימשיך לקבל פנסיה בגובה 47 אלף ש"ח (!) לחודש על חשבונינו – זו אי ההגינות האמיתית.

צהלות השמחה וקריאות הגנאי הצורמות כלפי הנאשם היוו אך אקורד סיום לתהליך ארוך, ממושך ועקבי של שפיטת הנאשם על ידי הציבור והרשעתו בטרם משפט. תהליך זה התבטא, בין היתר, בהפגנות בכיכר העיר, בהתקהלויות מול בית המשפט, בהנפת שלטים בעלי תוכן מבזה, טוקבקים מלעיזים, והכל – זמן רב לפני שבית המשפט אמר את דברו.
כל נאשם זכאי להגיע לבית המשפט כשהוא נהנה מחזקת החפות, וחזקה זו מתבטלת ועוברת מן העולם רק עם מתן הכרעת דין מרשיעה, אף לא רגע אחד לפני כן.
… בית המשפט אינו זקוק למעודדות או לסיוע תומך אחר. בית המשפט זקוק לאמון הציבור, ואמון זה נפגע קשות כשהמשפט מתנהל בצל הפגנות מאורגנות נגד הנאשם, המכריזות עליו כאנס בעיצומו של הליך שמיעת הראיות ואף לפני כן…
השפיטה בכיכר העיר משמשת נשק מיותר לאלו הטוענים כי הנאשם לא זכה למשפט צדק..

אכן, חזקת החפות היא דבר חשוב ביותר. אני מצדד בכך בכל נימי נפשי. זהו עמוד תווך חשוב בדמוקרטיה המודרנית, ובטח כשמדובר בהליך משפטי של מעשים נפשעים שכאלו. עם זאת, כפי שכבר ציינת – כל ההתקהלויות בכיכר העיר, הנפת השלטים וכו' – היא זכות לא פחות חשובה, של חופש הביטוי. יתרה מכך – כבר כתבת שכל אלו לא נבעו מתוך אוויר או אווירה – היתה תחושה חזקה מאוד בציבור של מיאוס. הרגשה שהאיש הזה יקבל עונש מגוחך. להרגשה הזו יש בסיס עובדתי חזק מאוד – רק לאחרונה אנו עדים לשופטים אשר מעדיפים להקל עם אנשים שהרגו אזרחים או פצעו אותם אנושות (פיסית ונפשית), רק בגלל שאלה החליטו להקל על בית המשפט או לחסוך זמן יקר ממנו ולהודות במעשיהם. בתמורה ל"הקלה" זו, קולם של הפגועים אינו נשמע. השופטים כאילו חיים באיזה ואקום שרק הם מבינים.

הנה כמה דוגמאות מהחודש האחרון:

ויש עוד.. אז פלא שאמון הציבור במערכת המשפט נפגעה? השופטים הרי יורים לעצמם ברגל עם פסקי הדין הכי הזויים שיכולתי לדמיין לעצמי, שלא לדבר על ההקלות הבלתי הגיוניות בעונשים לאנשים אשר לקחו חיים – או הפכו אותם לעיי חורבות ע"י פגיעה פיסית ונפשית.
בית המשפט בהחלט זקוק ל"מעודדות", כבוד השופטת שבח. הוא זקוק להן, כדי שאלה יזכירו לו שלצד התביעה עומדות נשים, בשר ודם. נשים עם רגשות, שהושפלו עד עפר ע"י האנס הזה, פרקליטיו ומקורביו.

שפיטת הנאשם על ידי הציבור לפני משפט לא נולדה בחלל ריק, והיא היוותה המשך ישיר להתבטאויות אומללות ומיותרות של היועץ המשפטי לממשלה ושל נבחרי ציבור אחרים. עוד בטרם נפל הפור על הגשת כתב האישום, מצא לנכון היועץ המשפטי לממשלה להכריז קבל עם ועדה כי: "האופציה של עלילה נראית לי קלושה" וכי "הסתבר שיש לנו אדם שלאורך שנים התנהג כעבריין מין סדרתי". יועץ משפטי אינו אמור לפעול בזירה התקשורתית…

אהה… כן.. אז מה שאת אומרת בעצם זה, שלעוה"ד ציון אמיר ואביגדור פלדמן וכן לבניו של קצב ולקצב עצמו – מותר להתעמר בנשים המתלוננות בתקשורת, וליועץ המשפטי לממשלה אסור לומר מה הוא חושב? הדבר היחיד שקומם אותי בהתנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה, הוא עצם ההחלטה לאפשר לקצב לקבל עסקת טיעון מגוחכת, שלא כללה אפילו אישום אחד באונס! לשמחתינו, קצב היה מספיק מטומטם להכין בעצמו את החבל שיתלה אותו. אך אם לא כן, האיש היה יושב היום בבית, עם הרשעה במעשה מגונה – במקרה הטוב. אם כבר התבטאויות אומללות ומיותרות – היו אלה דווקא של קצב וחבריו. לצערי, לא מצאתי אף לא מילה אחת בפסק הדין של השופטת שבח הנוגעת להתבטאויות אלו, מלבד חצי הערה, שתוצג בהמשך.

משפט השדה שנערך לנאשם על ידי הציבור הוא תוצאה ישירה של משפט מהיר שנערך לו על ידי התקשורת… כוונתי לפרסומים אין ספור שהופיעו במהלך המשפט, כיד דמיונו הטובה של הכתב ומנקודת מבטו הוא….
עדים התראיינו באופן חופשי, עדויות קיבלו פומבי לכל דיכפין. אט-אט נחצו כל הגבולות, ומרכז הכובד שלל הכרעה… עבר מבית הדן בתיק אל מרקע הטלוויזיה ואל דפי העיתונות.

ושוב אני חייב לשאול – "יד הדימיון הטובה עליו"?? האם כל העדויות שצוטטו היו "יד הדימיון"? האיש אנס, השתמש בכוח פיסי כדי לספק את היצר המיני שלו, ראיות הועלו ע"י התקשורת, ואת מדברת על "יד הדימיון"??

אמת, גם הנאשם לא טמן ידו בצלחת – אך אין להשוות בין נאשם שנלחם על חייו, לבין תקשורת המתנהלת לפי קוד אתי, האמורה לפעול באיפוק ובריסון.

והנה אותה הערת צד שנודף ממנה ריח "חוסר חשיבות", לדעתה של השופטת. מתברר שלנאשם מותר הכל – גם לקרוא למתלוננות "זונות" מעל דפי העיתון, לבש הליכי משפט וכו'.

להשקפתי, ניתן להסתפק בעונש של ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל – המקביל למעשה לעונש המזערי, המוטל לפי המצב החוקי היום ושלא היה בתוקף בעת ביצוע העבירות, על המורשע בעבירת אינוס…
אות קין נצרב על מצחו של הנאשם לנצח. הוא מוכה, מנודה, חבול ומבוזה. עם הטלת הקלון, אף מאבד הנאשם את התשלומים ואת ההטבות להם הוא זכאי כנשיא המדינה לשעבר. הנאשם איבד את כל עולמו.
עונש של 4 שנות מאסר לריצוי בפועל לא יפגע בעקרונות הענישה ובעיקרון ההלימות, ואף ישיג את מטרת ההרתעה – שלטעמי כבר הושגה – נוכח הליך הביזוי חסר התקדים אותו אותו חווה הנאשם בשנים האחרונות…
המתלוננות, ובראשן א' ממשרד התיירות, לא תיוושענה מכך שהנאשם ישב בכלא מספר שנים נוספות…

הנה עוד דוגמא לניתוק מהמציאות כבוד השופטת שבח.
בואו נתחיל עם העובדות הפשוטות: משה קצב ימשיך לקבל פנסיה של 47 אלף ש"ח ברוטו מדי חודש. תנו לי לחזור על המספר הזה, בבקשה: א-ר-ב-ע-י-ם ו-ש-ב-ע אלף ש"ח! בחודש! יש אנשים שחיים מ-3,500 ש"ח בחודש, ומשה קצב הוא "מסכן"? "איבד את כל עולמו"? הוא איבד את שאיבד באשמתו בלבד. להזכירך, כבוד השופטת – הוא אנס! ולמרות שעדותה הוגדרה כקצת "בעייתית", הוא עשה את זה גם ל-א' מבית הנשיא, שבגללה החל כל הסיפור הזה..

ועתה לגבי העונש עצמו: אדם שמרצה 4 שנות מאסר בפועל על מעשי אונס מרובים, מעשים מגונים ועוד עבירות מין, וייצא אחרי שנתיים וחצי בגלל התנהגות טובה – אי אפשר לומר שזו הרתעה. האמת היא שגם 7 שנים בפועל הוא עונש שאינו מספק לגמרי לדעתי. מילא אם היה מקבל את העונש הזה על כל אונס שביצע, אבל 7 שנים הם המינימום ההגיוני במצב הזה.
אין לי מושג אם קצב אכן ייצא אחרי 7 שנים או אחרי 4 וחצי-5 שנים. הכל תלוי בהסכמתו של קצב להודות במעשיו ולהביע חרטה בעתיד. ללא הודאה או חרטה כזו, קיים סיכוי לא קטן שהוא ירצה את מלוא העונש – וכולי תקווה שכך יהיה (ואני גם מקווה שביהמ"ש העליון לא יפחית את העונש הזה בערעור). עם זאת, אני די בטוח שניתן יהיה לצפות לכל מיני הטבות שהאיש יקבל, שעברייני מין מסוגו לא מקבלים, ובראשן – חופשות מהכלא.

כבוד השופטת שבח אינה מבינה, שפסקי הדין המקלים, שהם מנת חלקם של שופטים (ונאשמים) רבים בשנים האחרונות – הם אלה שיוצרים את חוסר האמון בבתי המשפט. העם אינו חי בוואקום שיפוטי בלתי סביר. זה לא שיש לכולם ציפיות לא סבירות לענישה חמורה בפשעים מסוימים. הציפיות הן סבירות בהחלט. הבעיה היא, שהשופטים מסתגרים בתוך עצמם ובמגדל השן, מעדיפים להגן חדשות לבקרים על עמיתיהם, למרות פסקי דין תמוהים (במקרה הטוב), ואינם שומעים את העם. אינני מדבר על קבוצות מתלהמות, אלא על קורבנות בשר ודם, שקולם לא נשמע.
חוסר האמון בבתי המשפט, יוצר כניסה של התקשורת לוואקום הזה. התקשורת היא שופרה של העם במקרים שכאלו. תפקידה הוא להצביע על הכשלים בקבלת ההחלטות – בין אם מדובר בפוליטיקה, במדיניות, ביחסי הון-שלטון, וכן – גם במקרים של פסקי דין הזויים בכל הנוגע למעשים פליליים. תקשורת שאינה מצביעה על הכשלים הללו, מחטיאה את תפקידה, ואם כבר "קוד אתי" שאמור לנהוג בריסון – דווקא הייתי מצפה מהתקשורת לצנזר לפעמים את דבריהם של נאשמים (ש"נלחמים על חייהם"), המבזים את המתלוננות. אם אנו רוצים להגיע ליום, בו נשים לא יפחדו ללכת למשטרה ולהתלונן על מעשי אונס, יש להגן עליהן מפני פרקליטים שמשתמשים באופן ציני וחסר גבולות וקוראים להן בשמות גנאי, בכדי לקעקע את אמינותן.

נמרוד אבישר כתב בזמנו, כשקצב הורשע לפני כ-3 חודשים, שאם המתלוננות למדו משהו – זה לא שכדאי להן להתלונן, אלא להיפך: הן יעברו דרך חתחתים, יגנו אותם בכל מקום אליו יגיעו (כולל בתקשורת, שהשופטת שבח טוענת שהיא היתה חד-צדדית – ולא הוא), יבדקו אותן מיליון פעם לפני שיקבלו אותן לעבודה, וחייהן יפכו לסיוט מתמשך. לומר ש"הצדק נעשה" זוהי שטות מדרגה ראשונה. קצב יישב בכלא רק בגלל אדם אחד – משה קצב. ועד שאנו לא נבין את הנקודה הזו, נשים ימשיכו לפחד להתלונן.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.