עצוב לראות בית נסגר
אתמול בערב נודע לי, באיחור של יומיים, שבלוגלי הודיעו על סגירת האתר הצפויה בקרוב.
האתר כבר נסגר להרשמת משתמשים חדשים, ובקרוב, לפחות עוד חודשיים, כפי שכותב אלעד, גם הפוסטים האחרונים ייאבדו את ביתם.
לאחרונה זה קרה גם לאתר notes, שהיווה גם הוא פלטפורמה דומה לבלוגלי.
בלוגלי היתה הפלטפורמה הראשונה, שבה פתחתי את הבלוג שלי, אי שם ביולי 2007, בעזרתו של עירא.
השתמשתי בפלטפורמה הזו במשך קצת למעלה משנתיים.
קשה לומר שהסגירה לא היתה צפויה לגמרי:
בשנה ומשהו האחרונות, אין עדכונים, האתר נופל למשך שעתיים ביום לפחות, והיו אפילו איזו פריצה או שתיים.
בלוגלי עובד עם גרסה ישנה מאוד של וורדפרס, שאפשר רק להגדיר אותה כפרה-היסטורית, שגם היא, לא ממש השתנתה מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג שלי.
ועם זאת – צריך לזכור, שהאנשים שניהלו את האתר הזה, עשו זאת בהתנדבות מלאה.
הם עשו זאת למען אנשים אחרים, שרצו להתחיל לכתוב, ולא ידעו מאיפה להתחיל.
הם רצו לתת לכותב המתחיל פלטפורמה טובה יותר מזו של תפוז או ישראבלוג, ואין ספק שהם הצליחו בזה.
רוח התנדבותית כזו, היא לא עניין של מה בכך, והיא לא נפוצה בארצינו הקטנטונת, שנוטה לאכול את יושביה, יותר מאשר לעזור אחד לשני.
כל זה, מביא אותי לומר בעצם, שתהליך הסגירה הזה הוא עצוב בשבילי, למרות שאני לא כותב שם כבר קרוב לשנה.
באוגוסט האחרון, עברתי לכתובתי הנוכחית, תחת השרת של עירא, ובעזרתו האדיבה.
אין ספק שהבלוג מאוד השתדרג מבחינת הדברים שהוא מאפשר לי להציג, ומבחינת הזמינות לקוראים.
מה שמאוד הפתיע אותי, למרות הודעת הסגירה שהשארתי באתר בבלוגלי, זה שאנשים עדיין הגיבו בבלוג ההוא במהלך השנה האחרונה, במיוחד מגיבים חדשים, שכנראה לא שמו לב להודעה. גם תגובות זבל קיבלתי בכמויות לא נורמליות, ואקיזמט לא היה שם כדי לפתור לי את הבעיה הזו, כך שההודעות הגיעו לתיבת הדואר של הבלוג ללא רחם. בבלוג החדש זה לא קורה בכלל. אקיזמט הודף כל ניסיון להרע, והוא עושה זאת נאמנה ובצורה נהדרת.
ועדיין – לבלוגלי תמיד תהיה פינה חמה אצלי בלב:
זה המקום שבו התחלתי.
זה המקום שבו הרשיתי לעצמי להתבטא בפומבי לראשונה, ועוד בכתב.
זה המקום שבו הרשיתי לעצמי לדבר על הכל, כמעט בלי מסננים.
וזה מקום, שלמרות כל הקידמה שיש לי עכשיו – אני אתגעגע אליו.
תחשבו על זה: זה בערך כמו להתעסק עם קומודור 64. יש לי אחד כזה במחסן של הוריי, פעיל לחלוטין. אני יודע שאין הרבה מה לעשות איתו היום, אני יודע שכל משחק הכי קטן של 32K היה נתקע בשלב הטעינה שלו, ובטח שבשלבי ההרצה. אני יודע שזהו מחשב שנכחד מהעולם. ועדיין – זה היה המחשב הראשון שלי! זה היה המחשב שעליו למדתי את שפת BASIC! איך אפשר לזלזל בדבר כזה?!
בלוגלי – תודה רבה לכם, לכל הצוות, על שנתיים נפלאות.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
סלח לי, אבל למה שמישהו בכלל ירצה לפתוח בלוג במקום כמו בלוגלי או רשימות או האתר של וורדפרס או כל פלטפורמת בלוגים אחרת?
מה הבעייה לקנות דומיין (10$) לשנה ולאכסן אותו איפשהו בגרוש ורבע לחודש ועליו לפתוח את הבלוג???
הרי לכל אחד יש איזה מכר שיש לו שרת או שיודע לקנפג.
אז למה שלא יהיה לך בלוג עם כתובת מגניבה ולא איזה בלוגלי?
@שמוליק – דבר ראשון, אני סולח.
לגבי התהיה שלך – אני אסביר לך למה:
לרוב, בפעם הראשונה שאדם מתחיל לכתוב, אין לו מושג איך הדברים יעבדו עבורו, איך הבלוג ייראה, וכמה בעצם הוא יכתוב. עבורי, למשל, לא הייתי בטוח שאני בכלל כותב טוב, עד שאמרו לי את זה. וכמובן, שגם זה לקח זמן.
זו אמנם היתה מחמאה גדולה, אבל לא ידעתי איך בכלל להתחיל, על מה מותר או אסור לכתוב וכו'.
בלוגלי היתה פלטפורמה נהדרת להתחיל איתה.
רוב הבלוגים שקראתי בהתחלה, היו די זוועתיים. הרבה ילדים חסרי שינה, שחשבו שלכתוב "היום עשיתי וראיתי ואכלתי" זה אחלה.
בלוגלי נתן לי אפשרות לבחון את עצמי, לפני קנייה של דומיין, או "התחייבות" זו או אחרת.
אתה יודע מה?
תחשוב על זה כמו על מנוי לחדר כושר. אתה מתאמן המון בהתחלה, כי יש לך מוטיבציה, אבל ברור לך שמפחיד לשלם עבור שנה שלמה, כי מה יהיה בהמשך? אז אמנם מדובר פה רק ב-10$, אבל עדיין – אתה יוצר מעין מחויבות מסוימת כלפי עצמך.
בלוגלי נתן לי חופש להחליט מתי לכתוב, ולא הרגשתי את הצורך לעבור הלאה, עד שבלוגלי התחיל "לזייף". אני רחוק מלזלזל בפלטפורמה הזו.