פרוייקט: טעימות סינגל מאלטים

כל סוגי הויסקי שיופיעו בדף זה, יהיו סינגל מאלטים. את הרעיון לפרויקט הזה אני חייב לליאור, והחלטתי להרים את הכפפה. התיאורים, הן מבחינת הציון, והן מבחינת הצבע, הריח והטעם, הן טעמו האישי של הכותב בלבד. מאחר וכבר הבנתי שאין לי תמיד הסכמה עם מבקרי הויסקי הגדולים (כמו מייקל ג'קסון זצ"ל), הציונים שלי מהווים הערכה אישית. לכל אחד ואחת יש את הטעם שלו, ואני לא אתווכח על העניין. בסופו של יום, מה שקובע זה רק "טעים" או "לא טעים". הרשימה תסודר לפי ציונים בסדר יורד, בסולם מ-1 עד 10 (יש גם חצאים) .מעבר לכך, אין סדר כרונולוגי או אלפביתי לרשימה הזו. לנוחיות הקוראים, כל ויסקי גם יקבל לינק לפוסט בבלוג הזה, שבו הוא מוזכר, וכך אולי גם תהיה אפשרות לקורא/ת לחוות את הסביבה שבה הוא נטעם.

אז בואו נתחיל:

ציון 10:
Brora 30 years – הריח: המון לימונים ופירות, ומעט נגיעה של עץ ומלח. בטעם, לוויסקי הזה יש איזון מושלם בין פירותיות לבין עץ ולא מעט peat על הלשון. הוא חלק, עוטף את החיך, ועדיין משאיר טעם ארוך ומשגע של תבלינים (10 מושלם).

Lagavulin 12 years CS – הרבה מאוד peat, הרבה עץ, מעט פירותיות כדי לאזן אותו, אבל מדובר בוויסקי תקיף מאוד. לא לבעלי לב חלש. אין שני לריח וטעם הים העולים ממנו (10).
_________________________________________________________________________

ציון 9.5:
Bowmore 16 yo – בוקבק ב-1989, מהדורה מוגבלת, 51.8% אלכוהול – צבע זהוב מאוד בהיר ועדין, לא אופייני למזקקה ש”עץ” הוא השם האמצעי שלה, ושצבע הסינגלים שלה כהה יותר בהתאמה, בדרך כלל. הריח ממש צורב בנחיריים. האלכוהול מודגש מאוד. קצת יותר מדי, אפילו. מאחריו מודגשים פרחי תיבול חמוצים (חמציצים, למשל, אולי גם קצת ליים). העץ כמעט ואינו מורגש. הטעם – שונה לגמרי. המון Peat. החמיצות שהרגשנו בריח מגיעה רק בסיום, בקטנה, בגרון. הוניל המועט שיש שם, מוסיף למורכבות של הויסקי הנהדר הזה. הוא מטעה מאוד. נראה תמים, חלק ושמנוני, אבל בפועל כבד מאוד. זה לא ויסקי שכדאי לשתות אותו סתם כך לבד. אולי קצת שוקולד מריר, או מנה כבדה יותר של בשר, תוסיף לו (9.5).

Benromach 22 yo PortWood Finish – הצבע שלו כהה בהרבה מאלה שראינו קודם לכן במזקקה. הריח שלו מדגיש את חביות העץ שהוא שכן בהן, את הפורט וגם פירות טרופיים שהרחתי במאלטים החדשים יותר, עם דגש על אננס ומנגו. אפשר גם להריח את קצה ריחם של תפוזים סיניים. בטעם, יש שמנוניות מסוימת, פורט מודגש, ועוד יותר ממנו – מתיקות של שוקולד, אולי גם מזכיר קצת סיגר, ותבלינים מתקתקים, רמז לקפה שחור ואורך בינוי פלוס (9.5).

Talisker 18 yo, בעל צבע חום-זהוב עמוק, וריח עם כמויות אדירות של peat ועץ ומעט מאוד שרי בסיום, אבל גם פלפל שחור וטבק ומליחות שמרמזת על ההתאמה שלו לפירות ים, כנהוג במזקקה הזו. בטעם – עץ, כבר הזכרתי? גם בהתחלה, גם באמצע, וגם בסיום המאוד ארוך שלו. גם טבק שולט כאן, ומתיקות פירותית שמזכירה בננות, וניל ופרחים, מעט שוקולד מריר – מאוזן מאוד (9.5).

Spingbank 21 yo – בעל צבע כהה יותר. הריח הוא של חמאה, תפוזים מתקתקים, סוכריות, ורמז לסיגרים איכותיים. הגוף שלו כבד יותר, ובטעם מורגש בעיקר טבק, קפה ועץ, והוא מחליק לגרון בצורה חלקה מאוד, כמעט שמנונית, אבל נשאר בפה לאורך זמן. ויסקי מאוד דומיננטי (9.5).

Mortlach Private Collection 1968 – בעל צבע כמעט סגול כהה (אולי אפשר לתאר זאת כחום של אדמה בוצית) ומאוד עמוק. שכב כל חייו בחביות שרי. המורטלאך, בעל ריח שרי חזק מאוד ודומיננטי, עם פירות יער מאוד בשלים ומאוד מתוקים, קרמל, מרסלה, והרבה סירופ שמנוני ומרוכז. הטעם – שרי, שרי, שרי. איזה כובד ואורך! פירות יבשים, ענבים מתוקים מאוד, אולי אפילו צמר גפן מתוק. יש גם לא מעט עשן בויסקי הזה. כמעט מושלם! (9.5)

Glenfarclas 2005 שישב בחבית ספציפית של Highlander Inn – בעלי צבע כמעט סגול כהה (אולי אפשר לתאר זאת כחום של אדמה בוצית) ומאוד עמוק. שכב כל חייו בחביות שרי. השרי מכה חזק, והעץ שולט כאן. מרגישים שהויסקי הזה שכב שנים בחביות. אפשר להריח מרסלה והרבה מאוד מתיקות, קרמל, סוכריות, סמיכות של ריבת אוכמניות, תפוזים סיניים. הטעם מאוד עשיר, עם עץ, עקצוץ עצבני על הלשון, מעט חרוך, פירות יער לרוב, יין מתוק (לא כמו זה מרומניה), תופס את החיך. ארוך מאוד (9.5).

Tamnavulin 35 yo – צבע כהה מאוד. חום חזק וארגמני. ריח: ט”ו בשבט! קרמל, תאנים, פירות מיובשים שונים, פטל, פורט. מריחים על ההתחלה שהחמוד הזה שהה בחביות שרי בלבד. טעם: גם פה – הרבה תאנים, דובדבנים, וניל. תה ארל גריי חזק מאוד ובולט מאוד. טעם ארוך ומדהים. נשאר איתי במשך שעתיים כמעט מהרגע שבו סיימתי את הכוסית הזו! (9.5).

Nikka Yamazaki 10 yo Pure Malt – צבע: כהה מאוד. ריח: מתוק, קפאין חזק, מזכיר קצת יין טוקאי. טעם: משמשים מיובשים, תאנים מתוקות, מעט מאוד מרירות ועץ מורגש היטב (9.5).

Benromach Tokaji Finish 7.5 yo – נוזל זהבהב הריח: סירופ מרוכז מאוד של אפרסקים, בשילוב עם קרמל ומתיקות בלתי נגמרת. הוא גם אלכוהולי מאוד. גם הטעם ארוך ומורכב: תפוחים, spice, קינמון, עשבי תיבול, פירות קיץ, סירופי ומרוכז מאוד. אמור היה להיות מבוקבק בסוף 2007 (9.5).
_________________________________________________________________________

ציון 9:
Macallan 11 yo Easter Elchies – הוא אחד מסדרה מוגבלת ביותר של 285 בקבוקים (!!), שיוצרו מאותה חבית. זה אחד הטובים שהמזקקה הוציאה. הצבע שלו אדום כהה מאוד, והריח והטעם – סלט פירות! מי שאוהב את הויסקי שלו מתוק ופירותי בטירוף – זה הויסקי בשבילו (9).

Macallan 18 yo – ויסקי מורכב מאוד: צבע ארגמני כהה, ריח של ג’ינג’ר, פירות יבשים, וניל, ומעט לימון וקינמון. הטעם, בעל עץ מאוד מורגש, עם מתיקות של סוכריות טופי ופירות יבשים (9).

Cragganmore Secret Stills 1966 (בן 40 שנה) – בקבוק אחד מתוך סדרה של 600 בקבוקים בלבד. איזה ריח מורכב! חמיצות של למון גראס, מתיקות של באטר סקוטש ואפילו מליחות קלה עם טיפה עץ. וזה עוד אמור להיות ויסקי עדין שיעבוד טוב ליד האוכל. הטעם הוא מלוח, עץ וגם פירותיות מסוימת ויש גם מעט מרירות מאחורי הלשון. הצבע שלו בהיר זהוב בינוני (9).

Bowmore 15 yo Mariner – ויסקי מלוח, עם המון peat, ריח וטעם של ים ועץ, והוא ארוך מאוד. לדעתי – אחד הטובים שיצאו מהמזקקה הזאת (9).

Brora 20 yo – בעל צבע חום-זהבהב, שמנוני, עם 58% אלכוהול בנפח, שמשפיעים מאוד על הריח, אבל גם יש פה פאי תפוחים וקינמון בריח, מעט דבש. בטעם יש לא מעט מרירות בסיום, והוא מעקצץ את הלשון. במרכז הלשון אפשר להבחין בווניל וקינמון, ובקצת תפוחים שהורגשו בריח. לדעתי מדובר בויסקי פשוט אגרסיבי ומורכב, שממש לא קל לשתיה (9).

Arran 15 yo Rum Finish – עם 58.6% אלכוהול שמעידים על חוזק החבית שלו. הצבע שלו זהוב בהיר ושמנוני. הריח הוא שילוב מתקתק של סוכריית באטר סקוטש, אבל עם רמזים עבים ללמון גראס, פלפל ירוק ותפוחים ירוקים. הרום מורגש בקושי, ועץ פשוט לא קיים פה. אפשר לסכם את הריח כפשוט מרענן, על אף החוזק והעוקצנות שלו בנחיריים. הטעם שלו מדגיש מאוד את הפלפל הירוק וה-spice, בחלל הפה מורגש יובש ומליחות (9).

Port Ellen 1982 – בעל צבע זהוב בהיר, ריח של ציפורן ווניל, מעט עץ ונראה עדין. הטעם – שונה לגמרי. הוא חזק מאוד, מעקצץ את הלשון, בעל מרקם ונילי מודגש, צמר גפן מתוק (כמו זה שעושים ביום העצמאות), שוקולד לבן, נוגט, הרבה עץ, מעט ליצ’י ואפרסק או משמש (לא הגעתי להחלטה חד משמעית). הויסקי הזה לא זוקק מאז 1982, ומפעם לפעם מוציאים כמה בקבוקים שלו (9).

Lagavulin 16 years – הוויסקי הקלאסי והנמכר ביותר של המזקקה. הרבה מאוד עץ ו-Peat, אבל מאוזן בהרבה מגרסת ה-12CS התוקפנית (9).

Ardbeg Almost There 9 years – וויסקי עם איזון מצוין עוד יותר מזה של הקלאסי. הפירותיות מעט יותר מודגשת על חשבון העץ (רמז ללימון, אשכוליות לבנות). מדובר גם בחוזק חבית, מה שנותן אחוז גבוה של אלכוהול (54.1%). הוויסקי בוקבק השנה, ובשנה הבאה יעשו לו זיקוק נוסף, שיוריד את רמת האלכוהול ל-43%, וייתן את תוצר של ויסקי בן 10 שנים (9).

Linkwood 26 years – Rare Malt – מדובר בסינגל שהוא CS, כלומר יש בו 56.1% אלכוהול. יש לו ארומה פרחונית, עם נגיעת עץ קלה. בטעם הוא מעט נושך בחמצמצות (של תפוחים ירוקים) את הלשון בנגיעה הראשונה, אבל בחיך יש בו עץ מלטף ומתיקות, ובסיום ישנה מרירות קלה (9).

Ardbeg Uigeadail – ריח של peat ועץ המאופיין למזקקה על אף שהם יותר עדינים, אבל גם הרבה מתקתקות ומורכבות. ויסקי מומלץ בחום (9).

Cragganmore 17 years – מורכב מאוד, ומכיל ריחות של עשבי תיבול רבים, ובטעם נוסף לעשבי התיבול גם טעמים פרחוניים (9).

Dailuaine 16 years – בעל ריח של שרי ופירות מיובשים, ומאוד נעים לאף. הטעם הוא ממש ט”ו בשבט: שזיפים מיובשים ושקדים מלטפים את החיך ומשאירים טעם פירותי ומתקתק בסיום (9).

Mortlach 16 yo – בעל צבע חום ארגמני, שמשווה לויסקי גוף בינוני עד מלא. הדבר הראשון והעיקרי שעולה בריח הוא שרי, עם רמז קל לחמיצות, חמאה וטיפה עשבי תיבול. בטעם שאורכו בינוני פלוס, מורגש השרי בשילוב עם פירות יער במלוא עוצמתו ומתיקותו, מעט עץ, ואפשר אפילו לומר שהוא חורפי מאוד, ומזכיר מאכלי קדירה סמיכים ולדעתי – מומלץ לשתות עם תבשילים שבושלו על אש קטנה ולאורך זמן (9).

Nikka Yamazaki 17 yo Pure Malt – צבע: כהה מאוד. ריח: קפה שחור חזק, קרמל, מרשמלו, סוכר בכמויות. טעם: תפוחים מסוכרים, פקאן סיני, דבש, וניל, פרח ציפורן, קינמון, מרירות חזקה בסיום (9).

Clynelish 13 yo CS – סינגל קאסק, מחבית שמספרה 7156, בוקבק ב-16.5.2006, “בציר” 1992, 58% אלכוהול בנפח. צבע: בהיר מאוד. זהבהב שקוף כמעט לחלוטין. הבקבוק נראה כמו בקבוק יין, יותר מאשר בקבוק ויסקי. ריח: לימון. פלפל. אצטון. מזכיר מעט בורבון. טעם: חזק מאוד בפה. מתקתק קמעה. וניל. תה שחור מריר. שונה מאוד מהריח שלו (9).

Port Charlotte 6 yo CS – הצבע: זהוב בהיר. הריח: פצצת עשן! המון עץ, ריח סיגר, וניל, פרחים (בעיקר ציפורן מודגשת), דבש וגם משהו שהזכיר לי תפוחים אדומים. הטעם: שוב – עץ בכמויות! גם זה ויסקי תוקפני ומעקצץ בטירוף. כל הפה מתמלא בטעמים – הלשון, החיך, הגרון. טעם: הרבה בשר מעושן, מאוד פרחוני, ושוב – וניל ודבש, קצת שקדים. טעם ארוך מאוד, מלא מאוד. לדעתי – הסינגל הזה יילך בצורה יוצאת דופן ליד מנות בשריות כבדות, ועלול אף להתעלות עליהן (9).
________________________________________________________________________

ציון 8.5:
Talisker Destiller’s Edition 1992 – מדובר בגרסה מעט עדינה יותר מגרסת ה-10 שנים התוקפנית. מדובר בויסקי מאוד מאוזן, עם צבע כהה, ריח של תפוחים וקינמון, וטעם מתקתק ודי ארוך, חלק יותר, וניתן לשתות אותו לבדו (8.5).

Lagavulin Distillers Edition 1988 – עוד ויסקי מעולה מאחת המזקקות הטובות בסקוטלנד. עץ מורגש, איזון עדין מאוד בין peat שמאפיין את המזקקה, לבין חרובים וקינמון שמורגשים בטעם (8.5).

Benromach Tokaji Finish 6 yo – בהיר למדי, ריחו כולל שזיפים, אגסים, משמשים (חגיגת פירות קיץ ממש) בשילוב עם קרמל, ורמז קטנטן לעץ ואולי גם קינמון. הטעם שלו ארוך ומהווה שילוב של אפרסקים עם עשבי תיבול, חלקם אפילו קצת חריפים, רמז קל לאשכולית אדומה וללימון באחורי הלשון, וכמעט ללא הרגשה של עץ (8.5).

Glen Livet 18 yo – ויסקי בעל צבע כהה יותר מאחיו הצעירים יותר, ובעל גוף רציני ביותר. העץ מורגש מאוד, אבל גם מרגישים את המתיקות הפירותית הכל כך אופיינית לאיזור הספייסייד (8.5).

Macallan 25 yo – צבע אדום כהה מאוד, ריח של פירות יבשים, לימון ומעט פלפל, וטעם שמקיים את הבטחת הריח הזה, עם תוספת שרי (8.5).

Tomintoul 16 yo – בעל 40% אלכוהול בנפח. זהו ויסקי מאיזור ספיי-סייד, וליתר דיוק – מאיזור נהר ה-Livet. הצבע של הויסקי הוא חום בהיר- מעט אדמדם. הריח שלו מעודן למדי, וכולל מורכבות כזו של תה עם דבש, רמז לאגוזים ולמתיקות סוכרייתית שאינה משתלטת. הטעם שונה לגמרי: הוא ממלא במהירות ובעוצמה את הפה כולו, ומליק במין שמנוניות קלילה לגרון. הרגשה חזקה מאוד של אורנים. עדיין יש רמז של תה עם דבש, ואפשר לזהות בו טעמי פיצוחים קלויים: אגוזי קשיו, שקדים (8.5).

Knockando 21yo 1986 – ל-Knockando יש צבע זהוב עמוק מאוד. בריח שלו יש הרבה פירות מסוכרים (כמו אשכוליות מיובשות וקליפת תפוז למשל), מעט קינמון, ומשהו שמזכיר סיידר. הדבר הראשון שמרגישים בטעם, הוא המרירות החזקה והטעם הארוך שלו. ממלא את החיך, אבל לא עוקץ את הלשון. פשוט נעים. הטעמים שלו כוללים תפוח עץ, שקדים וקמצוץ לימון. אחוזי אלכוהול בנפח: 43% (8.5).
________________________________________________________________________

ציון 8:
Glen Ord 12 yo – מדובר בויסקי נהדר, בעל צבע זהב עמוק, ריח של צימוקים, דשא טרי, ומעט רמזים לגופרית. בפה, הוא מתקתק (משהו כמו טופי) עם קינמון, ויש לו טעם ארוך ומזמין (8).

Glen Ord 28 yo – ויסקי עם גוף מלא, צבע חזק, ריח פרחוני ומתוק מאוד (סוכריות m&m, שוקולד, רמז לטבק), וטעם מודגש של טבק ופרחוניות, שרק מחזקת את הההרגשה שאתה מקבל מההרחה הראשונית, יש גם טיפה מליחות שגורמת לך לחשוב שהויסקי הזה יתאים נהדר כליווי לסטייק טוב אבל גם לפירות ים. מזכיר את ה-12 שנה בצורה חד משמעית, אולי רק טיפה מעודן יותר (8).

Macallan ELEGANCIA 12 yo – לטענת המזקקה – הויסקי הנמכר ביותר שלהם, ויסקי בעל צבע זהוב עמוק, ריח של וניל, לימון מורגש מאוד, פירות יבשים ועץ, וטעם ארוך ומשגע של פירות יבשים ותבלינים עם סיום מתקתק ועץ מורגש (8).

Oban 14 years – צבע: חום בהיר. ריח: עץ ומתיקות פירותית. מבחינת הטעם: עקיצה קטנה שהוא משאיר על הלשון, העץ המאוד מורגש ומתיקות לא משתלטת, גורמים לויסקי הזה להיות אחד האהובים עליי, כשאני מחפש ויסקי עם פחות מורכבות מאלה שהוזכרו בתחילת הרשימה, ובמחיר שפוי (8).

Talisker 10 years – המזקקה היחידה על האי סקאי, וכזו שמוכרת היטב כמזקקה שמייצרת ויסקי תקיף מאוד, מעושן מאוד, ובהחלט לא לבעלי לב חלש. הסקוטים לא חסידים של הויסקי הזה. נסו אותו עם שוקולד מריר של 70% לפחות – זו חוויה נפלאה (8).

Longmorn 25 years -ויסקי בעל צבע אדמדם, ועם ריח שמזכיר תה עם דבש, וגם פירות יבשים (בעיקר חרובים). הטעם גם הוא מורכב למדי, ויש בו רבדים של אגוזים, משמשים מיובשים וליטוף מענג עד סיומו הבינוני באורכו (8).

Glenfarclas 21 years – בעל צבע אדמדם וגוף מלא, עם הרבה שרי, פירות הדר כתומים (תפוזים, מנדרינות) וקצת דבש בריח. אפשר גם לזהות רמז מועט לסוכריות וליקריץ. הטעם בינוני באורכו, מתקתק בתחילתו, ובהמשך מעט עץ ומרירות, מזכיר קצת ג’ינג’ר ותבלינים שונים (8).

Caol Ila CS – בעל צבע בהיר האופייני למזקקה, בעל ארומות peat כבדות, מתיקות חזקה, שמזכירה קצת קוקוס, ורמז קטן לאשכולית. הטעם מאוד פרחוני ומתקתק גם הוא, ובסיום הפרחוניות באה לידי ביטוי עוד יותר (8).

Ardbeg 10 years – קלאסי. הוויסקי הנמכר ביותר של המזקקה. איזון טוב של עץ, peat וטיפונת פירותיות (8).

Ben Nevis 10 years – בעל צבע ארגמני, עם גוף מלא, בעל טעם של פירות יבשים וטיפה מעקצץ בלשון (8).

PittyVaich 12 yo – בעל צבע זהוב עמוק, ריח של מלח, ים, עץ, קצת שקדים ותפוזים, וטעם מעקצץ קלות של מליחות ארוכה בשילוב של עץ, פירות יבשים, רמז קל למנטה/נענע (8).

Linkwood 12 yo – בעל צבע זהוב בהיר מאוד, ריח חזק למון גראס, ורמז לאפרסקים. הטעם דווקא שונה, הוא חמאתי יותר, ויש בו המון עשבי תיבול (בזיליקום עלה לי בראש) ושום. הטעם עוצמתי בהרבה מהריח העדין (8).

Highland Park 12 yo – ויסקי נפלא מהמזקקה הצפונית ביותר בסקוטלנד, ליד אורקני. פירותי מאוד, עדין לחיך, מחליק בקלות, ויחד עם זאת – לא מוותר על העץ המסורתי. עוד ויסקי שהוא מצוין גם למתחילים, המייצג את איזור ההיילנדס בנאמנות (8).

Glen Goyne 1994 CS Rum Finish – צבעו הוא זהוב סמיך ושמנוני למדי, אבל בהיר. הריח: וניל, פרחים לבנים, אשכוליות, מעט קינמון ולמון גראס. הטעם הוא מאוד עוקצני ותוקפני על הלשון (לא משהו שהייתי ממליץ למישהו שמתחיל רק עכשיו לנסות את עולם הסינגלים), יש בו הרבה עץ, לא פירותי מבחינת העוצמה כמו הריח, אבל ניתן להרגיש מעט פירות לבנים וגם יש מעט קינמון. (8).

Balvenie 10 yo – צבע: זהוב בהיר. ריח: מאלט עדין, ומשהו שמזכיר תפוזים ודבש. טעם: פשוט, לא מורכב, מתקתקות של דבש עם טיפונת רמז לשרי. זהו ויסקי נחמד, שמתאר נאמנה את איזור הספייסייד, אבל לא הסינגלים הגדולים שהאיזור יכול להציע, גם לא בקטגוריה הפירותית-מתקתקה שלו. מתאים מאוד למתחילים או לאנשים שפשוט אוהבים ויסקי קל "לעיכול" במחיר שפוי (8).
_________________________________________________________________________

ציון 7.5:
GlenFarclas 15 yo – צבע: בהיר מאוד. ריח: תפוחים וקינמון, בעיקר. מעט לימון לא משתלט. הרבה פירות הדר (אשכוליות, למשל). טעם: הטעם ארוך ושונה מאוד מהריח. המון עץ ופלפל לבן. אולי גם קצת צימוקים (7.5).

Benromach Organic 5 yo – המאלט האורגני שטעמתי הוא בעל צבע בהיר למדי, עם ריח חזק ומודגש של פירות טרופיים, ובטעם יש ממש מעט עץ, אבל שילוב של טופי ומנגו, נותנים לו ייחוד מול סינגלים אחרים שטעמתי בזמן האחרון (7.5).

Glen Morangie Traditional CS – צבע זהוב בהיר, ריח מלא עשן ומליחות וגם טחב מרומז. בטעם: הרבה מלח, כבול ועשן ומכת עקיצות חריפה וארוכה בפה. ויסקי חזק מאוד, בבקבוק המעוגל-נמוך הזה, לא מיועד למתחילים. לא בטוח גם שלמתקדמים הוא יעשה משהו טוב. עניין של טעם, אני מניח. החוזק שלו לא משאיר לי מספיק טעם "בסיסי" של ויסקי סקוטי מההיילנדס בפה, וחבל (7.5).

Springbank 1997 CS batch 1 – ויסקי בן 10 שנים, בחוזק חבית (54.9% אלכוהול). הצבע מזכיר דבש. גם הריח שלו מתוק מאוד – מזכיר דבש, וניל, טופי ושוקולד. יש גם מעט ריח של עץ, אבל לא משהו מעושן במיוחד. וכמובן, בגלל חוזק החבית שלו – לא ממש ניתן להתעלם ממנו. הוא אגרסיבי מאוד. הטעם שלו מאוד שונה: כמובן שיש בו חוזק עוקצני מאוד שממלא את כל חלל הפה בשנייה הראשונה (כיאה למעמדו), אבל יש בו גם שמנוניות מסויימת, מעט מתיקות, ובעיקר הרבה מאוד יובש. הוא לא קל לשתייה. זה מסוג הסינגלים ששמחתי להריח, יותר מאשר לטעום. לא הייתי ממליץ עליו ל”מתחילים” (7.5).
____________________________________________________

ציון 7:
Bruichladdich Rocks 18 years – ריח מתקתק, כמעט נטול עץ, מלא ארומה של אורנים. טעם עדין, אורך בינוני בסיום, עם פירותיות רבה בטעם, ומעט מאוד עץ (7).

Longmorn 15 yo – בעל צבע חיוור למדי. הריח מזכיר סירופ לימון מרוכז ואשכוליות אדומות (מין שילוב של מתיקות עם מרירות). בטעם אין שום עץ מורגש, אין שום עיקצוץ, הוא מריר מאוד ועדין מאוד בו-זמנית. אפשר למצוא בו מעט טעם של עלים ירוקים, כמו פטרוזיליה (7).

Macallan Fine Oak 15 yo – צבע בהיר מאוד, ריח של קינמון ופרחים רבים (ציפורן, ורדים) וטעם מאוד מתוק של שוקולד, מתובל במעט רמזים של פרי הדר. העץ ממש לא מורגש (7).

Ardbeg Still Young 8 years – ויסקי מעט פירותי וסוכרי יותר מאחיו – על חשבון העץ. לדעתי הוא לא היה מאוזן כמו זה של ה-9 שנים, אבל עדיין לא רע. זהו ביקבוק של 2006 מאותה סדרה שאמורה לצאת ב-2008 בתור ויסקי בן 10 שנים. יש לו עוד לאן לשאוף (7).

Isle of Jura 10 years – מתוק ופירותי, אבל בלי ויתור על ה-peat. ניתן להבחין בסימני דבש בריח, קצת קינמון, וטעם של פירות מסוכרים (7).

Bowmore 12 years – קלאסי, תוקפן, ומחמם ביותר. למי שמתחיל עכשיו עם איזור ה-Islay, זו יכולה להיות בחירה טובה למדי (7).

Oban Double Matured – מתוק למדי, עם מעט עץ, ויחסית עדין. עדין מדי, לטעמי (7).

Benrinnes 15 yo – צבע: חום בינוני. הוויסקי הזה מתקתק – ריח: שרי, וטופי חזק. טעם: וניל, שוקולד, קצת אניס. כמעט שאין בו נגיעת עץ (7).

Glen Lochy 1977 – צבעו זהוב מאוד, והוא בעל ריח חזק של ליים, וניל ורמז לטבק, והטעם הוא בעיקר של וניל, קצת מריר, ועם סיום קל של ליים (7).

Scapa 14 years – ויסקי שמגיע מאורקני (Orkney), הנמצאת בחלקה הצפוני ביותר של סקוטלנד. הריחות שמרגישים בו הם שילוב של תה עם לימון ודבש. הטעם מתוק למדי, כמעט ללא עץ או עשן, מזכיר וניל ודבש, ועם סיום חמצמץ (7).

Old Pulteney 12 years – ויסקי בעל צבע זהוב עמוק ושמנוני, עם ריחות peat, מלח ים, עץ וטיפה פירות חמצמצים. הטעם הוא של דבש ושקדים בעיקר, עם סיום מלוח למדי. ויסקי שמתאים מאוד לפירות ים (7).

GlenMorangie 15 yo – Portwood Finish – ויסקי בעל צבע ארגמני קל, ארומות מורגשות של פורט בשילוב עם עץ, ומרירות קלה בטעם עם פיניש ארוך של פורט שנוגע באחורי הלשון (7).

Springbank 15 yo – בעל 46% אלכוהול בנפח, מגיע מקמפבלטאון. הצבע – מעט חום בהיר-אדמדם. הריח: סוכרייתי קל, מעט ליקריץ, קיימת חמיצות של פירות הדר, מעט רמז לתה עם דבש, וגם למון גראס. ממלא את החיך כולו בהתחלה, במין עוצמה שלאט לאט מתעדנת לאורך הזמן. הטעם: ריבת חלב, צימוקים, מעט חמיצות של תפוזים. הוא לא מחליק בקלילות לגרון. יש בו מרירות לא נחמדה במיוחד בסיום, והיא פוגמת בהנאה מהטעימה הזו (7).

Balblair 1997 – ויסקי בן 10 שנים. הצבע כהה יותר מזה שטעמנו בסקוטלנד. ענברי. נראה שהעץ עשה פה עבודה נוספת (הויסקי התיישן בחביות עץ אלון אמריקאי בלבד). הריח נעשה מעט מורכב יותר: הוא אמנם עדיין מתקתק, אבל כולל בתוכו רמיזות לאננס, שזיפים שחורים וקצת לימון. מבחינת הטעם – פה היתה נפילה קלה. אמנם העץ די שולט, ויש גם מתיקות קלה ורמז לווניל, צימוקים ופלפל, אבל בשורה התחתונה – המרירות שולטת. שולטת מדי.
________________________________________________________________________

ציון 6:
Lagavulin Distillers Edition 1990 – ויסקי עדין בהרבה מאחיו למזקקה. מחליק יותר בקלות, העץ וה-peat הופכים למרומזים יותר ופחות דומיננטיים. יותר פירותי (6).

Balblair 10 years – בעל צבע זהוב בהיר, ריח מתקתק, אבל טעם מריר למדי, וקליל מדי לטעמי (6).

GlenMorangie 15 yo – Madeira Finish – אחד הפינישים הפחות מוצלחים של המזקקה. עץ אמנם מורגש, וגם הצבע נחמד. הטעם קצת מריר, ושוב – ישנה מתיקות קלה בסיום, שבהחלט מרמזת על מאדירה, אבל בהחלט לא מדובר בויסקי גדול (6).

Tobermory 10 years – מהאי Mull, בעל צבע זהוב קליל, ריח שמשלב פרחוניות עם עץ, למונגראס, שקדים ומליחות קלה. בטעם הפרחים שוב משתלטים. ויסקי קליל מאוד, נחמד – אפשרי למתחילים בשל פשטותו (6).

Teaninich 12 yo – עם ריח פירותי חזק – לימון, פירות הדר (אשכוליות), עשבי תיבול חמצמצים (לואיזה, לימונית, חמוציות). הטעם מאוד קצר, מעט מלוח-מתקתק, ממש מעט חמצמצות בסיום. לא משאיר הרבה רושם. עוד ויסקי קליל ביותר (6).

Knockando 12 yo – בעל ריח מתוק מאוד (דבש-לימון, באטר סקוטש), מעט פירותי (שזיפים מיובשים) וגם רמז לאגוזים. בטעם יש דגש לאגוזי מלך, שקדים וחרובים והוא יחסית קצר. לא מדובר בויסקי מורכב במיוחד. הוא עדין למדי, קל לשתיה לבד (6).
_______________________________________________________________________

ציון 5:
Bruichladdich 15 years – עדין, מעט מלוח, מעט ריח ים, וכמעט ללא עץ. לא התרשמתי ממנו לטובה (5).

Dlamore 12 years – צבעו מעט בהיר יותר, עם ריח מאוד מתוק (של סוכריות), הרבה הדרים, עם סיומת קלה של לימון. הטעם קצר מאוד, מריר מאוד ולא מזכיר את הריחות שלו. הסינגל הזה לא ממלא את חלל הפה, וחסר לי שם משהו מאוד משמעותי. אפשר לקרוא לזה חסר-אופי, אני מניח. בכל מקרה – הוא עדין מדי לטעמי (5).

Singleton 12 yo – המותג החדש של מזקקת Glen Ord, ולצערי הרבה פחות טוב מהמקור (הצער בא בעיקר בגלל שהוא בא על חשבון הסדרה המקורית של ה-12 שנה). ויסקי אנמי למדי (5).
_________________________________________________________________________

הרשימה הזו היא חלקית בינתיים. ברגע שיתווספו עוד פוסטים של הטיול בסקוטלנד, אני מבטיח לעדכן.